האישה תבעה את משרד הבריאות בטענה לשני ניתוחים רשלניים בבית החולים שיבא. בית המשפט מצא כי הניתוחים היו תקינים אך הצוות הרפואי בתל השומר התרשל בכל זאת, כשלא ביצע בדיקה קריטית.
בית משפט השלום בחיפה קבע לאחרונה כי הצוות הרפואי בבית החולים שיבא תל השומר התרשל כשלא ביצע בדיקה לאיתור דלף במעיים לחולת אנדומטריוזיס (46) שעברה שני ניתוחים באזור זה. השופטת סיגלית מצא העמידה את נזקיה הגופניים, הנפשיים והתפקודיים של המטופלת על 539,483 שקלים. לאחר קיזוז תגמולי הביטוח הלאומי שקיבלה, חויב משרד הבריאות לפצות אותה ב-287,983 שקלים בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 45,000 שקל.
המחלה הגניקולוגית שמתאפיינת בנדידת תאי רחם לאזורים שונים בגוף התגלתה אצל התובעת ב-2006. באותה תקופה מצבה הידרדר משמעותית והיא הופנתה לניתוח להסרת הרקמה הבעייתית שהתפשטה אצלה לאזור המעיים והרקטום.
ימים ספורים לאחר מכן היא הוכנסה לניתוח נוסף עקב דלף מעיים שגרם לדלקת בחלל הבטן. בהמשך היא עברה עוד שלושה ניתוחים עד שמצבה התייצב.
בתביעת הרשלנות הרפואית שהגישה נגד משרד הבריאות ב-2014, היא טענה בין היתר כי הצוות הרפואי התרשל בשני הניתוחים. גם משום שכל אחד מהם התעכב שלא לצורך וגם משום שלא ביצעו לה בדיקה קריטית לקיומו של דלף במעי לאחר הניתוח הראשון, אף שמדובר בסיכון ידוע. התובעת התלוננה גם על כך שבחרו לבצע בה ניתוח נקודתי במקום להסיר את כל הרקמה החולה, ולא יידעו אותה שהניתוח לא מרפא את המחלה.
התובעת ציינה כי הנכות החמורה ביותר שנגרמה לה היא פגיעה בפוריות שמונעת ממנה להרות באופן טבעי. כמו כן היא סובלת מהשמנת יתר, בטן רופפת וקשיי נשימה, ולא יכולה לחזור למעגל העבודה.
משרד הבריאות טען מנגד כי אנדומטריוזיס לא ניתנת לריפוי מלא ולכן נהוג לתת מענה לסיבוכים מקומיים בלבד. עוד נטען שהצוות לא מיהר לבצע את הניתוחים כדי לערוך בדיקות הכרחיות. לגבי הדליפה, נטען כי מדובר בתופעה שכיחה בניתוחי מעי גס ולא מדובר בתוצאה של טיפול רפואי לקוי.
כירורג מומחה שמונה מטעם בית המשפט תמך במשרד הבריאות וקבע כי הטיפולים שבוצעו בתובעת היו ראויים ונכונים, וכי הסיבוכים שנגרמו לה שכיחים ולא מעידים על רשלנות.
היו צריכים לבדוק ולתעד
ואכן, השופטת מצא דחתה את טענות התובעת לרשלנות בביצוע הניתוחים. היא קיבלה את הטענה כי היה צורך בביצוע בדיקות מקדימות לפני שני הניתוחים, והתרשמה כי הצוות בחר בפרוצדורה רפואית שהולמת את האסכולה הרפואית שלפיה באין סכנת חיים – לא פוגעים באיברים פנימיים.
השופטת אף שוכנעה כי התובעת הייתה מודעת לכך שאין אפשרות לרפא את המחלה באופן מוחלט, ומכל מקום, בסופו של דבר הניתוח השיג את התוצאה המתבקשת – הקלה בתסמיני המחלה.
עם זאת, השופטת קיבלה את התביעה בנקודה אחת, והיא היעדרו של תיעוד לביצוע בדיקה לדלף במעיים לאחר הניתוח הראשון – סיכון שהתממש והוביל להתפשטות דלקת שהצריכה ניתוח נוסף.
נזקי התובעת בהתאם לנכויותיה הנפשיות והפיזיות שקבעו מומחים ממונים, הועמדו על 539,483 שקלים. מסכום זה נוכו תגמולי ביטוח לאומי בסך 251,500 שקלים, ועל כן משרד הבריאות ישלם לתובעת 287,987 שקלים בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 45,000 שקלים.
עו"ד אייל בן ישי
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.