שתי מטפלות סיעודיות שעבדו אצל קשיש התלוננו כי נהג להטריד אותן, הציע להן טובות הנאה תמורת "הטבות מיניות" ונגע להן בחזה בניגוד לרצונן. בית הדין לעבודה האמין להן.
בית הדין לעבודה בתל-אביב פסק לשתי עובדות זרות ממולדובה פיצויים של כ-60 אלף שקל לאחר ששוכנע כי השתיים הוטרדו מינית בידי הקשיש בו טיפלו. השופט אורן שגב קבע כי גרסאותיהן מהימנות ונתמכות בעדויות ובתלונות ומכתבים מזמן אמת.
שתי התביעות הוגשו ב-2012. התובעת הראשונה הוצבה על ידי חברת כח האדם דנאל ועבדה בביתו של הקשיש במשך 7 חודשים בשנת 2011. לאחר שעזבה החלה לעבוד שם התובעת השנייה דרך חברת הסיעוד דרך הלב – והיא החזיקה מעמד כחודשיים בלבד.
תביעותיהן עסקו גם בהפרשי שכר וזכויות סוציאליות אולם עיקרן נסוב על טענותיהן כי הוטרדו מינית על ידי הקשיש, שנפטר לפני כשנתיים.
התובעת הראשונה סיפרה שהקשיש הציע לה להיות חברה שלו תמורת עזרה כלכלית, ניסה לנשק אותה ונגע לה בחזה. אחרי שסירבה לחיזוריו הוא האשים אותה בגניבת תכשיטים ופיטר אותה אחרי שהתלוננה עליו.
התובעת השנייה סיפרה כי כבר בשבוע הראשון לעבודה אמר לה הקשיש שהוא אוהב אותה ורוצה ללטף אותה. בהמשך הוא ניסה לנשק אותה ונגע לה בחזה, והשיא היה כשדחף אותה למיטתו וניסה לאנוס אותה.
התובעת התלוננה על המקרה בפני חברת הסיעוד והוצאה מביתו של הקשיש, אשר בהמשך זומן לשימוע ברשות האוכלוסין ונאסר עליו להעסיק עובדות ממין נקבה.
מאחר שהמנוח נפטר מי שטען בשמו היו ילדיו, אשר הכחישו את הטענות נגדו ועמדו על כך שזהו "סיפור בדוי" שתואם על ידי שתי התובעות בגלל שהוגשה נגדן תלונה על גניבת כספים ותכשיטים.
"הטרדה מינית של ממש"
אך בפסק דין שניתן בשבוע שעבר השופט שגב ציין שהוא מאמין לגרסאותיהן של התובעות שנתמכו בראיות חיצוניות, בהן עדותה של מנהלת חברת כוח האדם דרך הלב, העובדת הסוציאלית של החברה ומכתבים שנשלחו בנושא לארגון קו לעובד ולרווחה.
השופט ציין כי שוכנע שהמנוח "נהג באופן בלתי הולם... בהתבטאויות ובמעשים העולים כדי הטרדה מינית של ממש", ואילו ילדיו לא סתרו את הטענות נגדו ולמעשה לא באמת ידעו מה קורה בבית.
השופט הוסיף כי טענתם בדבר התלונה במשטרה לא גובתה בראיות, ואף דחה מכל וכל את טענתם כאילו העובדה שהתובעות לא התלוננו בפניהם על ההטרדות מעידה שהן משקרות.
"הטענה כאילו ברי וסביר להניח שאילו היו הטרדות מיניות היו התובעות פונות לבניהם של הנתבעים, הנה תמוהה ואינה מתיישבת עם הדרך אותה אמצו בתי המשפט בכל הנוגע לבחינה והתמודדות עם טענות להטרדה מינית", כתב. "להטרדה מינית במקום העבודה השפעה שלילית על האוטונומיה של המוטרד על גופו, ועל רווחתו האישית והכללית. הפסיקה הכירה בכך שקיים מנעד רחב לתגובות של מי שהוטרד מינית וכי לא ניתן לצפות להתנהגות ספציפית כזו או אחרת".
בהמשך השופט בחן את יתר רכיבי התביעה, ולבסוף פסק לתובעת הראשונה 30 אלף שקל פיצוי על הטרדה מינית ועוד כ-2,600 שקל עבור זכויותיה. לתובעת השנייה נפסקו גם כן 30 אלף שקל על ההטרדה ועוד כ-2,100 שקל עבור זכויותיה. מסכום הפיצויים קוזזו 5,000 שקל שקיבלו התובעות לאחר הגשת התביעה.
בסך הכל, בניו של המנוח יצטרכו לשלם לשתיהן כ-59,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 30,000 שקל.
עו"ד שלומית שרייבר
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.