בנה של המנוחה טען שרוב הבית כבר הוענק לו במתנה טרם מותה, כך שהמונח "דירה" בצוואתה מתייחס רק לחלק קטן שנותר בבעלותה. בית המשפט קבע שיש לחלק בין הזוכים בצוואה חצי מהבית
אם ל-3 העניקה לבנה במתנה חצי מבית מגוריה. בהמשך היא ערכה צוואה בה הורישה לילדיה שווה בשווה "דירה בת 2 חדרים, סלון ומטבח". אחרי מותה טען בנה שבפועל רוב הבית, ולא חציו, ניתן לו במתנה, כאשר כוונת אמו בצוואתה הייתה להוריש את המעט ממנו שנותר בבעלותה. השופט ליאור ברינגר מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחה את הטענה, וקבע שחצי מהבית יחולק לאחים בהתאם לזכויות המנוחה בטאבו.
התובע ושתי הנתבעות הם אחים, ילדיה של אישה שהלכה לעולמה באוקטובר 2020. כתריסר שנים לפני מותה, בספטמבר 2008, חתמה המנוחה על הסכם שלפיו חצי מבית מגוריה יוענק במתנה לבנה. כחודשיים טרם מותה, באוגוסט 2020, היא ערכה צוואה בה כתבה ש"דירתה בת 2 חדרים, סלון ומטבח", וכן כספים הצבורים אצלה בבנק, יחולקו לילדיה שווה בשווה אחרי פטירתה.
הבן השלים עם הציווי בנוגע לכספים, אבל חלק על פרשנות אחיותיו שלפיה כוונת אמם הייתה לחלק ביניהם חצי מהבית, כלומר שישית לכל אחד. לעמדתו, חרף הרישום בטאבו שלפיו 50% מהבית נותרו בבעלות המנוחה ערב פטירתה, בפועל כוונתה ב-2008 הייתה לתת לו במתנה את כל הבית למעט החדרים שצוינו בצוואה (כלומר יותר מ-50%).
לתמיכה בגרסתו העיד הבן את דודו, אח של אימו, וכן את חברתה. שני העדים סיפרו כי המנוחה "אמרה להם במפורש" שנתנה לתובע את כל הבית במתנה, למעט החדרים בהם התגוררה. בנסיבות אלה עתר הבן לחלק את מעט הבית שנותר בבעלות אמו (לשיטתו, פחות מחצי) בינו לבין אחיותיו כפי שקובעת הצוואה, בעוד היתרה הינה בבעלותו הבלעדית.
עדים לא אמינים
ואולם השופט ברינגר דחה את טענת התובע כי אימו העניקה לו יותר מחצי בית במתנה. בתוך כך הוא קבע שאין לתת אמון בגרסת עדי התביעה; כך למשל, הדוד התחמק מלספק תשובות לשאלות בחקירתו הנגדית, ואף אישר במהלכה שחצר הבית הייתה בשימוש של המנוחה, "כלומר לא רק שני חדרים וסלון" כטענת התובע.
בהקשר לכך הבהיר השופט שגם אם המנוחה טעתה לחשוב שרק חלק קטן מהבית שייך לה - על רקע העובדה שהזכירה בצוואה רק חדרים ספציפיים בלבד בהם השתמשה - אין לכך משמעות , שכן מה שקובע את זכויותיה במקרקעין הוא הרישום בטאבו בלבד, ולפיו חצי מהבית =בבעלותה. לעניין זה הוא ציין שב-2000 ערכה המנוחה צוואה נוספת, לטובת בנה, שאף בה נפלה טעות ברישום הנכסים הנמצאים בבעלותה, אלא שכאמור הדבר אינו משנה שהרי רק הרישום בטאבו הוא הקובע.
"מה שלומדים מהצוואות הוא שהמנוחה שינתה דעתה: תחילה רצתה להוריש לתובע את כל זכויותיה במקרקעין, כעבור זמן נתנה לו מחצית מזכויותיה במתנה, וכעבור עוד זמן שינתה דעתה וציוותה את כל זכויותיה ל–3 ילדיה בחלקים שווים", סיכם השופט.
בנסיבות אלה הוא קבע שמה שיחולק בין שלושת היורשים הוא חצי בית, ולא פחות מכך, בשיעור שישית לכל אחד (כשלתובע למעשה יוקצו ארבע שישיות, אחרי שחצי מהבית הועבר לבעלותו ב-2008). התובע חויב לשלם לאחיותיו הוצאות משפט בסך 70,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד מאיר מירסקי
- ב"כ הנתבעות: עו"ד יוסף שטרסלר
עו"ד עוז רדיע
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.