עובד אחזקה ותיק במפעל הפלסטיק המוכר נכווה בצורה קשה מחומר פלסטי רותח שניתז עליו מאחת המכונות. בית המשפט קבע שהמפעל אחראי לפציעה וחייב את "כתר" לפצות אותו על נזקיו.
בפסיקה שניתנה לפני מספר ימים קבעה השופטת דנה עופר מבית משפט השלום בעכו, כי חברת כתר פלסטיק אחראית לפציעתו החמורה של עובד שנכווה בפניו מפלסטיק רותח, וכן לנזקי שמיעה שנגרמו לו עקב רעשים לא תקינים במפעל. השופטת פסקה לו פיצויים של כ-520 אלף שקל כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
התביעה נגד "כתר" וחברת הביטוח שלה "הראל" הוגשה בשנת 2013 ובה ביקש העובד לפסוק לו פיצויים על הנזקים שהסבה לו התאונה הקטלנית אשר גרמה לכוויות דרגה 3 בפניו, ובעקבותיה הוא עבר הליך של השתלת עור. בנוסף דרש העובד פיצוי על נזקי שמיעה שלטענתו נגרמו לו עקב חשיפה לרעש מזיק בעבודה.
בעניין התאונה, "כתר" הכחישה תחילה כי הכווייה נגרמה בעבודה וטענה כי מאחר שאין עדים למקרה מלבד הנפגע בעצמו, הוא לא הוכיח את תביעתו.
אך השופטת עופר דחתה טענה זו באומרה כי ניתן לקבל תביעה גם על סמך עדות יחידה, מה גם שהחברה אישרה את הפציעה במסגרת התביעה שהגיש העובד לביטוח לאומי וכן בתיעוד פינויו לבית החולים, שם צוין כי מדובר בכווייה מהתזת פלסטיק חם.
התרשלה כלפי התובע
השופטת פסקה בהקשר זה כי בנסיבות המקרה אחריות הנתבעת לנזקים שנגרמו לתובע ברורה לגמרי. היא קבעה כי מהעדויות השונות שהובאו בפניה ניתן להסיק כי הפציעה נגרמה בשל תקלה כלשהי במכונה, שגרמה להתזת חומר לוהט אל פניו של התובע מיד לאחר שהופעלה.
"אין צורך להכביר מילים אודות אחריות המעביד כלפי עובדיו. על המעביד מוטלת חובה לנקוט אמצעים סבירים כדי להגן על העובד מפני סיכונים המצויים בסביבת העבודה או בתהליך העבודה", כתבה.
לגופו של המקרה הנוכחי היא קבעה כי מכונה "שבתוכה פלסטיק לוהט, אשר הטמפרטורה שלו מגיעה, על פי הנטען, לכ-250 מעלות צלזיוס ויותר" טומנת בחובה "סיכונים מיוחדים" שהמעסיק צריך להיערך אליהם ובין היתר "לוודא כי הפלסטיק הלוהט לא ידלוף מהמכונה, לא יותז ממנה, ולא יסכן את חיי העובדים הנמצאים בקרבתה".
בהמשך, השופטת התייחסה לפן השני של התביעה – נזקי השמיעה שלטענת העובד נגרמו לו עקב עבודה ממושכת במפעל בסביבת מכונות רועשות ללא ציוד מיגון מתאים וללא אטמי אוזניים או הדרכה בנושאי בטיחות בעבודה.
טענת ההגנה של החברה בהקשר זה הייתה כי התובע לא הצליח להוכיח מהי רמת הרעש במפעל, וכידוע – אין איסור על קיומו של רעש במפעל. אולם מומחית בתחום אף-אוזן-גרון שמונתה מטעם בית המשפט מצאה כי ממצאי בדיקת שמיעה שנערכה הצביעו על ירידה בשמיעה שמתאימה לחשיפה לרעש.
בהתאם לכך, השופטת קבעה נחרצות כי "כתר התרשלה כלפי התובע, בכך שחשפה אותו לרעש מזיק, לא סיפקה לו אמצעי הגנה, לא הדריכה אותו מפני הסכנות הכרוכות בחשיפה לרעש מזיק, ולא עשתה דבר על מנת למנוע את הנזק".
לבסוף התביעה התקבלה והנתבעות חויבו בסכום של 361,300 שקל המורכבים בין היתר מכאב וסבל, הפסדי שכר ופנסיה, עזרת הזולת והוצאות. פיצויים אלה יצטרפו ל-61,500 שקל שהתובע כבר קיבל מביטוח לאומי.
לסכום הפיצוי יתווספו גם שכ"ט עו"ד בשיעור 20% והוצאות משפט בסך 11,000 שקל. סך הכל חויבה כתר לשלם לתובע באמצעות חברת הביטוח כ-520 אלף שקל.
- ב"כ התובע:עו"ד חוסיין זגייר
- ב"כ הנתבעת:עו"ד גסאן אגברייה
עו"ד דני בר שליט
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.