הדירה נרכשה מכספים שקיבלה האישה תמורת מכירת דירה שירשה מאמה לפני שהתחתנה. בית הדין הרבני הבהיר שנישואים ממושכים לא הופכים את הנכס לרכוש משותף כאשר היה ברור מלכתחילה שהוא שייך לאישה
סכסוך בין בני זוג גרושים על גורלה של הדירה שבה התגוררו ורשומה על שם האישה, הוכרע לאחרונה בבית הדין הרבני באשדוד. בפסק הדין נקבע כי הדירה שייכת לאישה משום שנרכשה מכספים שקיבלה ממכירת דירה שירשה מאמה, לגרוש היה ברור מלכתחילה שהדירה שלה והוא לא השקיע בה משאבים מעבר לתחזוקה שוטפת. אב בית הדין הרב מיכאל צדוק והדיינים הרב אריאל שוייצר והרב עידו שחר הבהירו שהנישואים והמגורים הממושכים של הזוג בדירה לא מספיקים כדי להפוך אותו לרכוש משותף.
ארבע שנים וחצי לפני שהתחתנה ירשה האישה דירה מאמה המנוחה. כשהכירה את בעלה הוא הצטרף לגור בה ו-4 שנים לאחר מכן היא מכרה את הדירה ורכשה בכסף הזה דירה אחרת, שאליה עברה המשפחה. הדירה נרשמה על שם האישה בלבד ובני הזוג חיו בה יותר מ-20 שנה.
בשנה שעברה הם התגרשו אבל לא הגיעו להסכמה לגבי גורלה של הדירה, ובית הדין הרבני נדרש להחליט האם מדובר בנכס משותף שלבעל יש בו זכויות כלשהן או שמדובר בנכס ששייך באופן בלעדי לאישה.
האישה טענה כי הדירה נרכשה מכספים שלא נחשבים לרכוש משותף ולא סתם היא זו שנרשמה כבעלת הדירה. היא הדגישה כי בעלה לשעבר ידע טוב מאוד מהי המשמעות של רישום הדירה על שמה ומעולם לא חשב שיש לו זכויות בנכס.
הגרוש טען לעומת זאת שיש לו זכויות בדירה ולחילופין שזהו רכוש משותף שצריך להיכלל באיזון המשאבים. בין היתר הוא טען כי הכספים ששימשו לרכישת הדירה נכנסו לרכוש המשותף, הוא היה מעורב בהליך רכישת הדירה ושיפץ אותה בעצמו, וגר בה עם אשתו והילדים במשך שנים בשיתוף כלכלי מלא. לטעמו, זה לא צודק שיצא מנישואים ממושכים כל-כך ללא כלום ואילו גרושתו תישאר עם דירה ביד.
לא התקיים "דבר מה נוסף"
אב בית הדין הרב מיכאל צדוק והדיינים הרב אריאל שוייצר והרב עידו שחור קיבלו את עמדת האישה. הם קבעו כי הדירה לא אמורה להיכלל באיזון המשאבים, משום שנרכשה ושופצה באמצעות כספים שמקורם בדירה קיבלה לפני הנישואים. האיש לא תרם לרכישה דבר מבחינה כספית, והשקעתו בדירה הסתכמה בתחזוקה ותיקון בלאי.
הדיינים הוסיפו שהבעל גם לא הוכיח שהייתה כוונה מצד האישה לשתף אותו בנכס. ראשית, עד לפרידה הוא לא תבע לקבל חלק בדירה אף שהיה מודע לכך שהיא רשומה על שם אשתו. שנית, האישה הייתה המפרנסת העיקרית של המשפחה. שלישית, היא מעולם לא גרמה לו לחשוב שהדירה היא נכס משותף. רביעית, הוא לא השקיע בה דבר – לא בשיפוץ משמעותי ולא בנטילת משכנתה.
בפסק הדין הובהר כי מלבד נישואים ומגורים ממושכים בדירה צריך להתקיים "דבר מה נוסף" כדי להוכיח שיתוף ספציפי בדירת המגורים. תנאי זה לא התקיים במקרה הזה ולפיכך הדירה שייכת לאישה באופן בלעדי.
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.