החמים טענו כי הלוו לבנם ולכלתם כסף לרכישת בית ולשיפוץ והציגו הסכם הלוואה עליו חתם הבן. נקבע שהכספים ניתנו לזוג כמתנה
שופטת בית משפט למשפחה בתל אביב, איריס ארבל-אסל, הכריעה לאחרונה בתביעה לחלוקת רכוש בין בני זוג בגירושים ובתביעה של הורי האיש להשבת סכום של 2.5 מיליון שקל שהעניקו לבני הזוג כהלוואה לדבריהם. נקבע שחלוקת הרכוש בין בני הזוג תבוצע באופן שווה בהתאם להסכם הממון עליו חתמו. באשר לכספים שנתנו הוריו של האיש נקבע כי הסכם הלוואה שהציגו ההורים נחתם מול בנם בדיעבד, רק לאחר שיחסי בני הזוג עלו על שרטון, כשלמעשה מדובר בכספים שניתנו לזוג כמתנה והם לא מחויבים להשיבם.
הצדדים הם בני זוג לשעבר ולהם ילדים משותפים. בתחילת הקשר הם חתמו על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם נקבע כי במקרה של פרידה, ישיבו בני הזוג להוריו של האיש הלוואה בסכום של 3.5 מיליון שקל שנתנו להם לצורך רכישת בית מגוריהם והיתרה, כמו כל יתר הרכוש, תחולק בין בני הזוג באופן שווה.
לאחר פרידת בני הזוג הגישה האישה תביעה בה ביקשה כי חלוקת המשאבים לא תיעשה באופן שווה, שכן לטענתה, בעוד האיש ניהל קריירה והתקדם מקצועית, היא השקיעה את מרב זמנה בטיפול בבית ובילדים.
הוריו של האיש הגישו גם הם תביעה, בה טענו כי מעבר לסכום שאוזכר בהסכם המון, הם העניקו לבני הזוג הלוואה נוספת בסכום כולל של 2.5 מיליון שקל. ההורים הציגו הסכם הלוואה שכביכול נחתם בינם לבין בנם, בו התחייב הבעל למשכן את הזכויות בדירת המגורים לטובת ההורים עד לפירעון ההלוואה. לטענתם, ההסכם נחתם רק עם האיש כי הוא בעל הזכויות בבית, אך ברור שההלוואה ניתנה לשני בני הזוג.
הבעל הצטרף לטענת הוריו כי מדובר בהלוואה ואילו האישה טענה שהכספים ניתנו לבני הזוג כמתנה. לדבריה, הסכם ההלוואה זויף ונוצר רק לצורך ההליך המשפטי. לחילופין, היא טענה כי רק הגבר מחויב להשיב את הכסף.
הגו את הרעיון בדיעבד
השופטת ארבל-אסל קבעה שהסדר הממון מסדיר באופן מפורש את זכויות בני הזוג בדירת המגורים ואת חלוקת הרכוש ואין כל הצדקה לסטות ממנו.
לפיכך תביעת האישה לחלוקה לא שוויונית נדחתה, ונקבע כי הדירה תימכר ומכספי התמורה תוחזר להורים ההלוואה של ה-3.5 מיליון שקל, והיתרה תחולק באופן שווה בין בני הזוג.
באשר לכספים הנוספים שנתנו ההורים לבני הזוג, קבעה השופטת כי ההורים לא הצליחו להוכיח שמדובר בהלוואה. היא הסבירה כי בנוגע לסכום של ה-3.5 מיליון שקל דאגו ההורים ששני בני הזוג ידעו כי מדובר בהלוואה ויכניסו אותו להסכם הממון.
לעומת זאת, הם לא וידאו כי האישה מסכימה לקבל הסכום הנוסף בסך 2.5 מיליון, ואפילו לא בדקו כי היא מודעת לכך שיהיה עליה להשיבו.
השופטת אף ציינה כי התרשמה שעם תחילת הסכסוך בין בני הזוג ההורים הגו את הרעיון להגדיר בדיעבד כהלוואה כספים שנתנו לבני הזוג לאורך השנים כתמיכה כלכלית, על מנת לחייב את האישה להשיבם.
לאור זאת היא קבעה כי הכסף ניתן לבני הזוג כמתנה והאישה אינה מחויבת להשיב להורים דבר מעבר לאמור בהסכם הממון.
- שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין
עו"ד שגית אברג'יל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.