האגודה שמספקת מים ליישובים ב"פרוזדור ירושלים" תבעה חוב צריכת מים במשק במושב "צפרירים", שבעליו הלך לעולמו. התביעה הוגשה נגד אחיו של המנוח ונגד אדם שהשתמש בקרקע. אלא שהשופטת לא שוכנעה שלשניים יש קשר לחוב.
בית משפט השלום בירושלים דחה את תביעתה של האגודה החקלאית "מימי מבואות ירושלים", המספקת מים ליישובים באזור "פרוזדור ירושלים", במסגרתה תבעה כ-175,000 שקל משני אנשים, בטענה לחוב בגין צריכת מים לגידולים חקלאיים.
השופטת מירית פורר קבעה כי התובעת "לא הוכיחה את תביעתה לא באופן כללי, ואף לא כנגד מי מהנתבעים. לא עלה ביד התובעת להפריך את טענות ההגנה שהעלו הנתבעים אל מול מסכת התביעה".
התובעת יוצגה על ידי עו"ד צבי גולנזר. החוב הנטען, בגין שימוש במים שסופקו עד תחילת שנת 2016, היה שייך למשק מסוים במושב צפרירים, שהיה שייך לאדם שהלך לעולמו.
לאחר שנפטר, התביעה הוגשה נגד שני אנשים: אדם שעיבד תקופה מסוימת את המשק (הנתבע הראשון), ואחיו של המנוח המתגורר במשק סמוך (הנתבע השני).
את הנתבע הראשון ייצג עו"ד אלי יוגב. הוא טען בין היתר כי הפסיק לעבד את הקרקע ולהשתמש במים ב-2013, ובתחילת 2014 שילם לתובעת ו"איפס" את חובתיו.
לטענתו, את הדרישה לתשלום עבור החוב הנוכחי קיבל באפריל 2016, כשלוש שנים לאחר שהודגיע לתובעת שהפסיק את צריכת המים במושב צפרירים.
הנתבע השני, אחיו של המנוח בעל המשק, טען באמצעות עו"ד שאול אטיאס שייצג אותו כי מעולם לא התחייב כלפי התובעת עבור השימוש במים למשק, וצורף לתביעה רק משום שהוא מתגורר באותו מושב ומשום שהוא אחיו של המנוח, מבלי שקיים קשר ישיר בינו לבין החוב הנטען.
עוד הוא טען כי לאחר שהמשק ננטש על יד הנתבע הראשון (היתה מחלוקת על מועד הנטישה), הוא ניסה לגדל גידולים חקלאיים המבוססים על מי גשמים, ולא על השקיית מים.
הנתבעים אף טענו שקיימים צרכנים נוספים המקבלים מים מאותו מונה מים, המשויך למשק הרלוונטי, כך שאשפר שהחוב נוצר בגין השימוש של המשתמשים האחרים.
לא הביאה עדים
לאורך פסק דין חד ונוקב, השופטת פורר קיבלה את טענות ההגנה ודחתה את טענות התובעת.
בין היתר, השופטת הבהירה כי התובעת לא צירפה ראיות לשינוי רישום הצרכן, והבהירה כי "החלפת צרכנים באמצעות טופס שנכתב בכתב יד ואינו תואם את האמור בכללים, אינה אחת מהן".
כמו כן, השופטת שוכנעה שאכן קיימים משתמשים נוספים שקיבלו מים מהקצאת המשק, כך שהתובעת לא הוכיחה שניתן לשייך את החוב למנוח או למי שבא בנעליו.
יתרה מכך, השופטת קבעה כי גם אם לא היו משתמשים נוספים, התביעה לא הוכחה אל מול כל אחד מהנתבעים.
לגבי הנתבע הראשון, נקבע בין היתר כי התובעת לא הציגה כל ראיה לכך שבשנת 2014 הוא המשיך לצרוך מים ולעבד את הקרקע.
בנוגע לנתבע השני, השופטת הסכימה כי מעבר להיותו אחיו של המנוח לא הוכח אפילו בראשית ראיה קשר כלשהו בינו לבין הצרכן של אותו משק שהיה של אחיו, ואף קיבלה את הטענה שלפיה ניסה לעבד את השדות בגידולים עונתיים המבוססים על גשם.
בתוך כך השופטת אף זקפה לחובת התובעת את העובדה שהביאה לעדות את מי שמנהל את הגבייה מ-2015, ולא אף נציג שהיה מעורב בהתנהלות מול הנתבעים בתקופה שבמחלוקת.
התובעת חויבה לשלם 15,000 שקל לכל אחד מהנתבעים עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת: עו"ד צבי גולנזר
- ב"כ הנתבע 1: עו"ד אלי יוגב
- ב"כ הנתבע 2: עו"ד שאול אטיאס
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.