אלמנת מיליונר טענה שהיא זכאית לחצי מההשבחה באחת מהחברות שבבעלותו, בסך 19,876,000,000 שקל. השופט נעתר לבקשתה החלופית, לקבל כשליש ממניות החברה
בית המשפט למשפחה בתל אביב פסק כי ידועה בציבור תקבל 32% ממניות חברה של בן-זוגה המנוח, מיליונר עתיר נכסים. בעצם תביעתה היא קראה תיגר על צוואתו, באופן שהפעיל "תניית סילוקין" לפיה תירש ממנו שקל אחד בלבד, אך השופט ארז שני קבע שקיימת תחושת חוסר נוחות קשה מאי זכייתה במאומה מעיזבונו, אחרי זוגיות ארוכה של 32 שנים.
לטענת התובעת, היא והמנוח היו ידועים בציבור מאז 1994. בשלהי 2015 הם אף התחתנו, כאשר בדצמבר 2018 הוא נפטר. טרם מותו ערך המנוח עתיר הנכסים צוואה בה הוריש לילדיו, הנתבעים, רכוש בהיקף מסוים, ולאשתו מיליוני שקלים. בצוואתו הדגיש המנוח שכל מי שיתנגד לה, מכל סיבה שהיא, יפסיד את הירושה ויקבל שקל אחד בלבד מהעיזבון ("תניית הסילוקין").
במאי 2020 הוגשה תביעת האלמנה לבית המשפט, בה עתרה לשיתוף רכושי מכוח היותה ידועה בציבור של המנוח. לעמדתה היא זכאית לקבל מהעיזבון מחצית מההשבחה באחת מחברות בן-זוגה, בסך 19,876 מיליוני שקלים, כלומר 9.94 מיליארד שקלים. לחלופין נטען שיש להעביר 32% ממניות החברה על-שמה.
ילדי המנוח, שפירשו את התביעה כהתנגדות לצוואה, ביקשו להפעיל את תניית הסילוקין ולנשל את התובעת כליל מרכוש אביהם. במסגרת זו הפנו הנתבעים לכתב התחייבות עליו חתמו יורשי המנוח (ביניהם התובעת) הממוען למנוח, בו הצהירו, ברוח תניית הסילוקין, שהם "מבינים כמה חשוב לך שהוראות הצוואה תקוימנה כפי שביקשת בצוואתך, וכל אחד מאיתנו מבטיח לכבד את בקשותיך ורצונותיך כפי שהן".
מכתב מרגש שמלמד על שיתוף
השופט שני קיבל את טענת ילדי המנוח בעניין תניית הסילוקין. הוא כתב שקשה שלא להצדיק את עמדתם לפיה "התובעת הציגה מצג אחד למנוח בחייו, ולאחר מותו פעלה בניגוד גמור למצג זה". בהקשר לכך נטען שהתנגדותה לצוואה היא "פעולה חסרת תום לב באופן בוטה", כאשר המנוח, אם היה יודע על כך, כנראה היה פועל בהתאם ואולי לא היה בוחר להוריש לאשתו מיליוני שקלים.
לצד זאת חידד השופט כי עמדת ילדי המנוח, לפיה האלמנה לא צריכה לזכות במאומה מרכוש אביהם, "מעוררת תחושת אי נוחות קשה". לעניין זה הובאו ראיות שונות המלמדות על רצון אותנטי מצד המנוח לשיתוף זוגתו בנכסיו, גם בתקופה שקדמה לנישואיהם.
כך למשל, בנובמבר 2013 - כשנתיים טרם החתונה - כתב המנוח לבני משפחתו אגרת שבמסגרתה הגדיר את התובעת כ"בת זוגתי מזה שנים רבות, עימה אני חי חיים משותפים ומאושרים", אשר "תלווה אותי בשעתי האחרונה בראש מסע קבורתי, כאשתי ובת זוגתי היקרה והאהובה וכבת לוויתי הראשונה".
לדברי השופט, מכתב מרגש זה שכנע אותו שמתקיים היסוד העיקרי של שיתוף בין ידועים בציבור, כוונה לקשור גורל משותף. יתרה מכך, מטיעוני האלמנה עלה שבשום שלב בזוגיות, חרף נכסיו הרבים של המנוח, הוא לא ביקש ממנה לחתום על הסכם ממון, וזאת בניגוד לקשרים זוגיים שהיו לו עם נשים אחרות בעבר, מהן כן ביקש.
ואולם ברמה האופרטיבית העיר השופט שאין אפשרות לפסוק לאלמנה את בקשתה העיקרית, תשלום של כ-10 מיליארד שקלים מעיזבון המנוח, משלא שולמה אגרה על-ידה בהתאם. במקום זאת, יש להסתפק בסעד הצהרתי המגדיר מהן זכויותיה. בסופו של יום הוא קיבל את בקשתה החלופית, להעביר 32% ממניות חברת המנוח על-שמה.
- ב"כ התובעת: עו"ד אבנר זינגר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד בעז קראוס ואח'
עו"ד אסתר אתי סדיס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.