בית הדין לעבודה קבע שהמחלה ממנה נפטר השחקן ומאמן הכדורגל הוותיק אילן סויסה ז"ל לפני כשנתיים קשורה לחשיפה לשמש בעבודתו
בית הדין לעבודה בחיפה קיבל לאחרונה את תביעת יורשיו של אילן סויסה ז"ל – שחקן ומאמן כדורגל ותיק – להכרה במחלת המלנומה (סרטן העור) ממנה סבל כפגיעה בעבודה. מומחה קבע כי חשיפתו האינטנסיבית של המנוח לשמש במסגרת עבודתו לאורך שנים הייתה גורם סיכון מרכזי להתפתחות המחלה. השופטת כרמית פלד אימצה הקביעה.
המנוח שימש כשחקן וכמאמן כדורגל עוד משנת 1996. הוא עבד בין היתר במכבי עכו, הכוח רמת גן, מכבי קריית אתא והפועל מגדל העמק. האימונים בקבוצות נערכו במגרשים או בחוף הים, תלוי בעונה. בים, המנוח נהג להתאמן בלי חולצה.
כשנה לפני מותו הוא הגיש את התביעה לבית הדין, ובה עתר להכיר במחלתו כנובעת מתנאי העבודה שלו. תוך כדי ההליך, כשהוא בן 44 בלבד, הלך התובע לעולמו ויורשיו נכנסו בנעליו.
לצורך בירור התביעה מינה בית הדין מומחה לבדיקת הקשר הסיבתי בין עבודת המנוח למחלתו. המומחה ציין כי גורם הסיכון המרכזי למחלת המלנומה הוא ריבוי שומות, ולמנוח היו שומות רבות. על רקע האמור קבע המומחה שמדובר במחלה מולדת שלא קשורה לעבודה.
ואולם, בהמשך הצדדים הסכימו על מינוי מומחה נוסף בתיק. עמדתו של מומחה זה הייתה מנוגדת לזו של קודמו, והוא סבר שיש קשר סיבתי בין העבודה למחלה. לדבריו, המנוח נחשף בעבודתו לקרינת השמש באופן ממושך כשהתאמן על חוף הים ללא חולצה. המומחה הסביר כי חשיפה לשמש מהווה גורם סיכון מרכזי לסרטן העור, ולכן לדעתו המחלה נובעת מתנאי העבודה.
לא נוסחה מתמטית
ביטוח הלאומי ביקש לשלוח למומחה שאלות הבהרה במטרה לערער את קביעתו, אך עמדת המומחה נותרה נחרצת. הוא הסביר שאמנם למנוח היו שומות רבות שהן גורם משמעותי להתפתחות המחלה, אך לא מדובר בגורם היחיד. מדובר בשילוב של גורמי סיכון שפעלו במקביל כשאחד מהם – החשיפה המסיבית לשמש של אזור שבדרך כלל מכוסה (גב עליון) – הוא קריטי.
בתוך כך התייחס המומחה למסמך של ביטוח לאומי הקובע מסגרת של זמן חשיפה לשמש כתנאי להכרה – 10 שנים, 4 שעות ביום.
המומחה הבהיר כי אין נוסחאות מתמטיות וצריך להיצמד להיגיון רפואי. מכל מקום, המומחה קבע כי "גם אם ניצמד למספרים ללא ספק אצל המנוח התקיים תנאי הסף של חשיפה מצטברת", שכן ישראל היא מדינה חמה והמנוח נחשף במשך 23 שנות עבודתו לקרינת השמש בהיקפים נרחבים.
ביטוח לאומי המשיך לנסות לאתגר את עמדת המומחה, אך השופטת פלד דחתה את בקשתו הרביעית למשלוח שאלות הבהרה. בשלב זה ביקשו התובעים לאמץ את עמדת המומחה השני ולקבל התביעה, בעוד הביטוח הלאומי ביקש להעדיף את עמדת המומחה הראשון.
השופטת מצאה את עמדת המומחה השני "סדורה, מקיפה, מנומקת וברורה", ובחרה להסתמך עליה. היא הוסיפה כי תשובותיו לשאלותיו הביטוח הלאומי היו מפורטות ומקצועיות כשמנגד, המומחה הראשון נשאל פחות שאלות ועמדתו הייתה תמציתית ופחות מפורטת.
לפיכך קבעה השופטת בהתאם לחוות הדעת כי המלנומה בה לקה המנוח היא פגיעה בעבודה.
ביטוח לאומי חויב לשלם לתובעים הוצאות בסך 8,000 שקל.
- ב"כ התובעים (האלמנה והילדים): עו"ד אלי מלול
- ב"כ המוסד לביטוח לאומי: עו"ד בוריס קמינסקי
עו"ד עבד עודה
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.