אף שהבית, ששימש את המשפחה 23 שנים, היה רשום על שמו של הבעל נקבע כי הוא משותף והאישה זכאית למחצית כספי המכירה ולפיצוי של 50 אלף שקל על התנהלותו הכוחנית שפגעה בכבודהּ ובזכויותיה.
בפסק דין שפורסם לאחרונה על ידי סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת שלי אייזנברג, חויב גרוש לשלם לאשתו לשעבר חצי מיליון שקל: 450 אלף שקל שהם חצי מהתמורה שקיבל ממכירת בית המגורים (שאם נקבע כי הוא משותף לשניהם אף שנרשם על שמו) ו-50,000 שקל כפיצוי על כך שעשה זאת באישון לילה ללא ידיעתה, תוך רמיסת זכויותיה הקנייניות ופגיעה בכבודהּ.
בני הזוג היו נשואים כ-24 שנים, הולידו 3 ילדים (כולם בגירים) והתגרשו ב-2014. עד לשנה האחרונה לנישואיהם הם גרו בבית שנבנה על קרקע שקיבל הבעל במתנה מאביו. ב-2013 הוא מכר אותו תמורת 900 אלף שקל ששלשל לכיסו.
בתביעה רכושית שהגישה נגדו האישה זמן קצר לפני שהתגרשו בפועל, היא טענה כי מכירת הבית נעשתה מאחורי גבה. לפי גרסתה, ביום המכירה בעלה הזמין אותה בעלה ליום כיף בתל-אביב ובינתיים העביר את הבית לרוכש ואת תכולתו לדירה שכורה. הדבר הסב לה כאב רב ובושה בקרב מכריה ובני הכפר הדרוזי בו התגוררו.
האישה טענה כי מדובר בבית משותף שגם היא זכאית ליהנות מכספי התמורה עבורו ובנוסף אף ביקשה פיצויים על כך שסולקה מביתה והועברה באישון לילה לדירה שכורה.
מנגד טען הבעל (לשעבר) כי הבית, הרשום על שמו בלבד, נבנה על קרקע שקיבל מאביו במתנה ונבנה במימון אישי לפני הנישואים ועל כן אינו שייך לגרושתו כלל. האיש אף שלל את גרסת האישה בנוגע למכירה וטען שמעולם לא הסתיר ממנה את כוונתו והיא אף הייתה שותפה למציאת הדירה השכורה.
זה היה ביתה
סגנית הנשיאה אייזנברג קבעה כי אף שהבית נבנה לפני הנישואים הוא נחשב לנכס משותף. קביעתה התבססה על מספר עובדות: בני הזוג גידלו בבית את הילדים וחיו בו שנים ארוכות, הורי האישה סייעו במימון בנייתו, המשכנתא שניטלה לצורך הבנייה הייתה משותפת ושולמה מחשבון משותף ולאורך השנים הקופה הכלכלית הייתה משותפת והאישה העבירה את הכנסותיה מעבודתה לידי בעלה (יצוין כי בהקשר זה השופטת ציינה כי גם אם הבעל היה אחראי על הניהול הכלכלי של המשפחה, אי אפשר לנתק זאת מהמסורת בקרב בני העדה הדרוזית אליה הם משתייכים).
"כל אלה", כתבה השופטת, "יוצרים באופן טבעי הסתמכות כלכלית ומביאים לכדי ערבוב המשאבים המביא למסקנה כי מתקיים בנסיבות המקרה דנן שיתוף ספציפי בנכס".
בהמשך, השופטת קיבלה את גרסתה של התובעת לגבי נסיבות מכירת הבית, היינו - שלא ידעה דבר על מעשיו של בעלה וגילתה רק באישון לילה כי איבדה את ביתה וחפציה הועברו לדירה שכורה.
השופטת קבע כי מדובר בהתנהלות כוחנית שרמסה את זכויותיה הקנייניות של האישה ופגעה בכבודה, והיא זכאית לקבל על כך פיצוי.
בסיכומו של דבר חויב הבעל לשלם לאשתו 500 אלף שקל (450 אלף שקל עבור הבית והיתרה כפיצוי נזיקי).
יתר הזכויות והמשאבים המשותפים יחולקו בין בני הזוג בהתאם לחוות דעת שמאית שנערכה בידי מומחה ממונה. הבעל חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין של 23,400 שקל.
עו"ד סיגלית יפה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.