מכר נעלי בלנדסטון מזויפות וטען: "לא מכיר את המותג"

בעל דוכן בשוק בצפת נתבע על ידי החברה העולמית לאחר שנתפס מציע למכירה נעליים דומות ב-50 שקל לזוג. בית המשפט חייב אותו לפצות ב-44,000 שקל

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה חברת ״בלנדסטון״ נגד בעל דוכן בשוק בצפת שמכר נעליים מזויפות. על הנעליים שנתפסו הוטבע שם המותג והן היו זהות בעיצובן לנעליים המקוריות אך שונות מהן מבחינת האיכות, הצבע ומרכיבים נוספים. טענת הנתבע כי הנעליים היו מיועדות לקהל מסוג מסוים שממילא לא יכול להרשות לעצמו לקנות את נעלי החברה נדחתה.

הנתבע, תושב דיר אל מכסור, מנהל מאז 2007 דוכן נעליים בשוק בצפת וחנות ביגוד והנעלה ביישובו. בדצמבר 2018 נערכה פשיטה משטרתית על הדוכן ונתפסו 45 זוגות החשודים כזיוף של נעליים המיוצרות על ידי בלנדסטון.

בעקבות האירוע הגישה חברת בלנדסטון את התביעה בעילות של גניבת עין, הטעיה ופגיעה במוניטין שלה.

הנתבע טען כי הנעליים שמכר אינן מזויפות. מעבר לכך הוא טען שלא נגרם כל נזק שכן בכל מקרה מדובר בנעליים שמיועדות לסוג לקוחות שאינו יכול להרשות לעצמו לרכוש נעלי יוקרה. לדבריו, הלקוחות שלו הם אנשים קשי יום המתגוררים בצפת, מנהלים אורח חיים דתי על פי רוב, מרובי ילדים ודלי אמצעים, אשר זהות יצרן הנעליים אינה בראש מעיניהם.

עוד הוא טען כי כשרכש את הנעליים הניח שמדובר בנעלי עבודה פשוטות שמיוצרות בסין שכן הוא אינו מכיר את המותג ״בלנדסטון״.

מוצר מוכר וידוע

השופטת קרן מרגולין-פלדמן מבית משפט השלום בחיפה קיבלה את התביעה. היא השוותה בין הנעליים שנתפסו לבין נעליים מקוריות של החברה וקבעה כי הן דומות אם לא זהות למראה נעלי התובעת, אך שונות מהן באופן הרכבתם, בצבען ובסוגיות נוספות. 

חלק מהנעליים שנתפסו הוצגו לשופטת ומעיון מהן, תוך השוואה לנעליים המקוריות, היא קבעה שמדובר בזיוף. היא כתבה כי בעוד שבנעליים שנתפסו ובנעליים המקוריות מופיעים סימני זיהוי זהים, כולל מבנה הנעל במבט חיצוני, תגיות המכילות את המילה ״בלנדסטון״ באנגלית באותן אותיות ובאותה צורה, חותמת על גבי הסוליה וכיו״ב, הרי שבפועל מגע הנעליים שונה, צבעי הנעליים אינו זהה וכך גם מראה חיבור בד הנעל אל הסוליה. ״נותר הרושם הכללי כי איכותם של הנעליים שנתפסו ירודה יותר מאלו שהוצגו כמקוריות״, כתבה.

השופטת דחתה את טענת הנתבע כי הנעליים מיועדות לסוג לקוחות מסוים. ״הנתבע לא הכחיש כי בין הרוכשים בדוכן שבבעלותו נמנים גם תיירים ואנשים שאינם תושבי צפת או כאלו שאינם עונים בהכרח להגדרה הסוציו-אקונומית שביקש להגדיר״, כתבה בהקשר זה.

עוד ציינה השופטת כי נסיונו של הנתבע לשים עצמו כתם לב שאינו מכיר כלל את מוצרי התובעת (על אף המוניטין הרב שרכשה) הוא נסיון עקר, שיש בו כדי ללמד על כוונה של ממש להטעות את ציבור הרוכשים.

באשר לשיעור הפיצוי כתבה השופטת כי העובדה שהנעליים נועדו להימכר על ידי הנתבע בדוכן בשוק בצפת, במחיר של 50 שקל בלבד לכל זוג, יש בהן כדי להקטין את הסיכון שמא רוכש פוטנציאלי אמנם יסבור כי קנה נעליים מקוריות של התובעת, על כל האיכויות המצופות מהן, ובהתאמה יש בכך כדי להקטין את שיעור הנזק.

בסופו של דבר חייבה השופטת את הנתבע בפיצוי בסך של 750 שקל לכל זוג נעליים שנתפס ובסך הכל – סך של 33,750 שקל בתוספת הוצאות בסך 3,500 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 7,000 שקל.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.