המכללה ללימודי הסוס המשיכה לרשום תלמידים חדשים אף שהייתה בחובות של מעל חצי מיליון שקל. בית המשפט קיבל תביעה אישית נגד אחת הדירקטוריות וקבע שהתנהלה בחוסר תום לב.
ב-2015 נרשמו תלמידים למכללת ״שילובים״ שעסקה בהוראת רכיבת סוסים. זמן קצר לאחר תחילת שנת הלימודים הם גילו שכל השיעורים בוטלו ואי אפשר להשיג את ההנהלה. בית המשפט חייב דירקטורית בחברה להחזיר להם שכר לימוד בהיקף של 140,000 שקל לאחר שקבע כי ידעה שהחברה על סף קריסה.
התלמידים סיפרו ששילמו שכר לימוד לשנה שלמה אך המכללה קרסה חודשים ספורים לאחר מכן ולפני שקיבלו את התמורה שהובטחה להם, תעודת הסמכה שהייתה מאפשרת להם השתלבות מקצועית כמדריכים או מטפלים בתחום הסוסים.
הנתבעת הייתה בעלת 33% ממניות החברה והחל מינואר 2014 שימשה כדירקטורית. היא טענה שבמועד רישום התלמידים לא הייתה מודעת לחומרת מצבה של החברה.
היא העידה כי ״התאהבה״ בתחום הרכיבה על סוסים וקיבלה את המניות במתנה מבן זוגה לשעבר. לדבריה, לא הייתה אמורה לשמש בתפקיד ניהולי ובפועל לא התקיימו ישיבות דירקטוריון. היא הוסיפה כי לא נחשפה לדפי חשבון בנק של החברה ולא הייתה מעורבת בניהול השוטף.
השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע מבית משפט השלום בפתח תקווה ציינה כי הוצגו בפניה דפי חשבון שלפיהם מצב חשבון העו״ש של החברה היה באופן תמידי ביתרת חובה של מעל 200,000 שקל מתחילת שנת 2014. באפריל 2015 עמד חובה של החברה לבנקים על 600,000 שקל והבנק בו התנהל חשבונה החל להחזיר לה שיקים. ביולי של אותה שנה חשבונה הוגבל.
ידיעה ממשית
השופטת הבהירה כי כדי להטיל חבות אישית על דירקטור, יש להראות היבטים של חוסר תום לב סובייקטיבי שאינו בגדר רשלנות גרידא. ״לא די בידיעת מנהל שהחברה מצויה בקשיים כלכליים על מנת להטיל עליו חיוב אישי בשל אחריותו הניהולית, אלא יש צורך בידיעה ממשית וקונקרטית לגבי חוסר איתנות כספית״.
היא קבעה שהוכח שהכתובת הרשומה בבנק היא כתובת מגוריה של הנתבעת ולא סביר שהיא לא ידעה מה מצבה הפיננסי של החברה. זאת ועוד, הנתבעת הודתה כי במאי 2015 נכנסה לפעילות בחברה כי התבקשה לעזור מאחר שהחברה ״במצב כלכלי מאוד קשה״.
״הדעת נותנת שהחזרת השיקים לא נעלמה מידיעת הנתבעת ויתר המעורבים וכי הם הבינו שהחברה עומדת לקרוס בקרוב מחוסר יכולת לשלם למדריכים ולעובדים״, כתבה השופטת.
היא הוסיפה כי עד אוקטובר 2015 היו פרסומים בדף הפייסבוק של המכללה שהזמינו מתעניינים ל״יום פתוח״. אך במהלך אותו חודש כבר הודיעו לתלמידים במסרונים שהשיעורים בוטלו ולאחר מכן לא ניתן היה ליצור קשר עם נציגי החברה ומנהליה.
השופטת פסקה כי רישום תלמידים חדשים לחברה במאי 2015 ואילך נעשה בידיעה כי קיים סיכוי גבוה מאוד שהחברה לא תוכל לספק להם את התמורה המובטחת. בנסיבות אלה, הרישום היה נגוע בחוסר תום לב כלפיהם באופן המצדיק חיוב אישי של הנתבעת.
בסופו של דבר חויבה הנתבעת חויבה להשיב לשבעה לתלמידים סכומים שבין 6,000-33,000 שקל ובסך הכל 139,179 שקל. עוד היא חויבה בשכ״ט עו״ד בסך 30,000 שקל.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד תמיר בר - זאב
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.