נדחתה ידועה בציבור שדרשה זכויות בדירת האיש: ״הפרדה רכושית מובהקת״

בני הזוג גרו בדירה בשכירות ובשלב מסוים האיש רכש את הנכס. לאחר הפרידה האישה טענה כי מגיעות לה חצי מהזכויות. בהליך התברר כי האישה הסתירה פעילות כלכלית ענפה שניהלה מחוץ לתא המשפחתי

השופטת אלה מירז דחתה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בן זוגה לשעבר בה דרשה חצי מהזכויות בדירה שרשומה על שמו. האישה טענה כי השניים חיו בשיתוף מלא וכי האיש פרנס אותם והיא תפקדה כעקרת בית. השופטת קבעה שאמנם השניים היו ידועים בציבור במשך שנים לא מעטות אך לא הוכחה כוונת שיתוף קונקרטית ביחס לדירה.

מדובר בבני זוג שהכירו ב-1996 כשהאישה גרושה והאיש פרוד. לאישה שני בנים בגירים ולאיש בן בגיר מנישואיו.

בתחילת הקשר השניים גרו בשכירות בדירה אותה שכרה האישה לפני ההיכרות. בשנת 2003 אחיו של האיש רכש את הדירה בנאמנות עבורו וב-2009 נרשמו הזכויות בדירה על שם האיש.

ב-2017 הם נפרדו וכמה חודשים לאחר מכן, בעקבות תביעת פינוי שהגיש נגדה האיש, האישה תבעה להצהיר כי מגיעות לה חצי מהזכויות שצבר האיש במהלך החיים המשותפים, כולל בדירה, מתוקף היותם ידועים בציבור.

האישה סיפרה כי במהלך החיים המשותפים האיש נשא בנטל פרנסת הצדדים והיא תפקדה כעקרת בית למופת ואף למדה את המאכלים שהאיש היה רגיל לאכול אצל אמו.

לטענתה, הצדדים ראו את הדירה כמשותפת, כמו גם כל זכות אחרת שצברו במהלך החיים המשותפים, ומעולם לא נהגו בהפרדה רכושית. היא הוסיפה כי מימנו את הרכישה יחד כשהיא השקיעה כ-73,000 שקל והאיש השקיע 203,000 שקל.

האיש טען מנגד כי הוא זה שרכש את הדירה לבדו והאישה לא לקחה חלק במימון התמורה.

הוא טען כי הצדדים התנהלו בהפרדה רכושית ולא הייתה לו כל כוונה לשתף את האישה בדירה. הוא ציין עוד כי האישה צברה כספים ורכוש ללא ידיעתו ואף עבדה בשכר בחברות ששייכות לבנה.

נקודת המוצא ברישום

סגנית נשיאת בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת אלה מירז, קבעה שהאישה לא הוכיחה כוונת שיתוף.

היא ציינה כי הצדדים חיו במשך תקופה לא קצרה כידועים בציבור וניהלו משק בית משותף. יחד עם זאת, הוצאות משק הבית מומנו כולן על ידי האיש.

״הצדדים מעולם לא פעלו באמצעות חשבון משותף, או קופה משותפת, רעיונית או מעשית״, כתבה השופטת. היא הוסיפה כי מחקירתה של האישה עלה שבניגוד לטענותיה, הייתה לה פעילות כלכלית חיצונית ליחסיה עם האיש, באמצעות חשבונותיה או חשבונות משותפים לה ולבנה. עובדות אלה מלמדות באופן מובהק על העדר כוונת שיתוף. זאת ועוד, היא לא הוכיחה כי השתתפה באופן כלשהו בתשלום התמורה.

״לאישה הייתה התנהלות כלכלית מלאה ושלמה מחוץ לתא המשפחתי, ועם בנה. כל אחד מהצדדים היה חופשי לעשות עם כספו ככל העולה על רוחו״, כתבה השופטת. היא ציינה כי לאישה היו וישנם נכסי מקרקעין שעמדו לשימוש בנה, מתוך בחירה מודעת, בגינן נטלה הלוואות והתחייבה במשכנתאות, אותן אמנם השיב הבן, אך הדברים נעשו הרחק מעיניו של האיש וללא כל התייעצות עמו.

השופטת סיכמה כי האישה לא הוכיחה כוונת שיתוף קונקרטית כלפי הדירה ולא הוכיחה שהצדדים ניהלו משטר של שיתוף בנכסים. היא כתבה כי נקודת המוצא היא רישום הזכויות בפנקס המקרקעין, והזכויות רשומות במלואן על שם האיש.

התובעת חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 7,500 שקל

לפסק הדין המלא בתלה״מ 60172-07-17, תלה"מ 9803-01-18

• ב״כ האישה: עו״ד רענן כספי
• ב״כ האיש: עו״ד איילת כהן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.