מדובר בדירה שרכשה האישה מבעלה הקודם, במסגרת גירושיה ממנו. ביהמ"ש קבע שלא הוכח שיפוץ מאסיבי מצד בעלה החדש, המצדיק להעניק לו 50% מהנכס
גבר שניהל זוגיות עם אישה נשואה ובהמשך התחתן איתה, תבע לקבל חצי מדירתה אחרי גירושיהם. מדובר בנכס אותו רכשה האישה מבעלה הקודם, במסגרת הליכי הגירושין ביניהם. השופטת רונית גורביץ מבית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת התרשמה שלא הוכחה כוונת שיתוף ספציפי מצד האישה ביחס לדירה, ודחתה את התביעה.
בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט סיפר התובע שהיכרותו עם הנתבעת החלה כבר ב-2005, בעודה נשואה לאחר. שש שנים לאחר מכן, ביוני 2011, היא התגרשה רשמית מבעלה ורכשה ממנו את חלקו בדירתם. עוד קודם לכן, בתחילת אותה שנה, הרתה הנתבעת מהתובע.
כשנולדה בתם, הצדדים טרם גרו ביחד. רק במאי 2012, כשהתינוקת הייתה כבת 8 חודשים, הם עברו לגור תחת קורת גג אחת בדירת האישה. כשנתיים לאחר מכן הם מיסדו את הקשר בחתונה. בשלב מסוים עבר ביניהם חתול שחור והאישה עזבה עם בתם לבית הוריה. באוקטובר 2020 נמכרה הדירה וכשנה לאחר מכן התגרשו הצדדים רשמית.
לטענת הגבר, מדובר בתקופת שיתוף בת 15 שנה, החל מ-2005 ועד 2020: תחילה כידועים בציבור ובהמשך כזוג נשוי. ביחס לדירה טען שהיה שותף מלא לרכישתה, ושרישומה על-שם האישה בלבד אינו גורע מבעלותו על מחציתה, מכוח הלכת השיתוף. לשם הוכחת השיתוף נטען, בין היתר, שהאיש מימן לבדו שיפוץ מאסיבי שהעלה את ערכו של הבית ביותר מחצי מיליון שקלים.
לעומתו טענה האישה שמדובר בתקופת שיתוף בת 3 שנים לכל היותר: מ-2012 כשעברו לגור יחד ועד 2015, אז לטענתה זנח התובע את הזוגיות, הפסיק לקיים עמה יחסים, עבר לישון בסלון – ולמעשה "הפך לדייר בביתה הנהנה משירותי אוכל חם וכביסות". הנתבעת כפרה בטענת בעלה לשעבר כי ביצע שיפוצים משמעותיים מכיסו, ועמדה על כך שמדובר בנכס חיצוני בבעלותה בלבד, שאינו נכלל בחלוקת הרכוש.
"זאת הדירה שלה"
תחילה דחתה השופטת גורביץ את טענת הגבר לתקופת שיתוף ארוכה, המשתרעת עוד לפני המגורים המשותפים. לדבריה הקשר בין הצדדים בתקופת הביניים שעד למעבר הדירה (מאי 2012) "היה רומנטי ולא כשל ידועים בציבור, שכן הוא נעדר סממן של קשירת גורל וניהול משק בית משותף".
אשר לסוגיית השיתוף בדירה קבעה השופטת שאין בפניה ראיות המלמדות על כוונת הנתבעת לשתף את התובע בדירה. אדרבה, הדגישה, אביה של האישה הצהיר כי שאל את התובע האם לטענתו יש לו חלק בדירה והתובע השיב: "מה פתאום, זאת הדירה שלה".
בהמשך דחתה השופטת גם את גרסת התובע בדבר שיפוצים נרחבים כביכול שערך בדירה, המקנים לו לכאורה זכויות בנכס. היא ציינה שטענותיו להשקעות בדירה הלכו והצטמקו עם התקדמות ההליך המשפטי, "בבחינת מה שהתחיל בקול תרועה רמה הסתיים בקול ענות חלושה". מסקנת השופטת הייתה שהתובע לא הוכיח שיפוצים של ממש בדירה, אלא לכל היותר עזרה בתחזוקה השוטפת, שהיא זניחה לעומת שווי הבית ואינה מקימה כוונת שיתוף ספציפי.
בנסיבות אלה הורתה השופטת על דחיית התביעה ועל חיוב התובע לשלם לגרושתו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקלים.
- ב"כ התובע: עו"ד אדר בן גיגי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ח'אלד ע. אלעל
עו"ד סיגלית קופלר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.