הבנות טענו תחילה שהתובעת הייתה רק עובדת זרה של אביהן, אבל בבית המשפט הן הודו שהייתה ביניהם אהבת אמת
בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קיבל לאחרונה בקשה למתן צו ירושה שהגישו אשתו ובנו של מנוח שהחזיק בנחלה באחד המושבים בארץ. כנגד הבקשה הוגשה התנגדות בנותיו של המנוח (אחיות של התובע), שטענו כי התובעת בכלל לא הייתה אשתו של אביהן ולכן אין לה חלק בירושתו. השופטת מיכל ברגר בלום קבעה שמחומר הראיות עולה בבירור שהתובעת הייתה אשתו ומגיעה לה מחצית מרכושו ומהנחלה.
בבקשה שהוגשה במאי 2021 תיארה התובעת, אישה נוצריה, את סיפור האהבה שנרקם בינה לבין המנוח. לדבריה לפני כשני עשורים היא הגיעה לטיול צליינים בארץ, שבמהלכו פגשה במקרה את המנוח והוא החל לחזר אחריה. בין השניים התפתחו יחסי אהבה, והתובעת – שהייתה אז נשואה עם ילדים – התגרשה מבעלה בארץ מוצאה, עזבה את ילדיה ועבודתה, ועברה לגור עם המנוח בישראל. היא התפרנסה מחליבה ברפת שהייתה במשק, ואף הקימה יחד עם בעלה חממות של ירקות.
התובעת תיארה כי ב-2004 הסכימה להצעת הנישואים של המנוח והם התחתנו בנישואים אזרחיים. כשחזרו לארץ הם נרשמו במשרד הפנים כנשואים. לדברי התובעת לה ולמנוח הייתה זוגיות מופלאה, אהבה, כבוד ונתינה. היא נעצבה מהעובדה שלא זכתה להזדקן עמו.
חרף התיאור המלבב טענו המתנגדות שהתובעת כלל לא הייתה אשתו של אביהן ואף לא ידועתו בציבור. באחד הדיונים עורך הדין שלהן אף טען שהתובעת בכלל הייתה עובדת סיעודית שעבדה אצל המנוח במשק.
המתנגדות הוסיפו וטענו כי לא ייתכן שהשניים היו נשואים לנוכח החוק בישראל שאוסר נישואי תערובת. לשיטתן, מדובר במזימה של התובעים שנועדה לגזול מהן את הנחלה.
מנגד טענו התובעים כי התובעת היא רעייתו החוקית של המנוח וטענות הנתבעות הן בגדר השערות סרק. לטענתם, רישומם של התובעת והמנוח כנשואים במרשם האוכלוסין הוא ראיה חותכת לטיב הקשר ביניהם.
התובע הוסיף בעדותו כי הוא רואה בתובעת כאימו וכסבתא לילדיו. הוא הסביר כי הבטיח לאביו שאם יקרה לו משהו, ישמור עליה בשבילו. התובעת מצידה סיפרה שהיה חשוב לבעלה שהמשק יישאר בתוך המשפחה ולא יימכר.
המחלוקת האמיתית: גורל הנחלה
השופטת ברגר בלום ציינה כי המתנגדות בעדותן שינו כיוון והודו שהתובעת ואביהן היו זוג אוהב. גם יתר העדים – חברי ילדות של המנוח, אחותו ובנו – תיארו קשר של אהבה ארוכת שנים בין השניים.
בתוך כך כתבה השופטת כי נדמה שהמחלוקת האמתית בין הצדדים היא גורל הנחלה של המנוח. עם זאת, לדבריה השאלה העומדת לבחינת בית המשפט איננה גורל הנחלה אלא האם התובעת היא אשתו החוקית של המנוח.
מסכת הראיות בתיק, קבעה השופטת, מלמדת בבירור כי התשובה לשאלה זו חיובית. לדבריה הן הרישומים במרשם האוכלוסין והן העדויות שנשמעו מאמתות את קשר הנישואים בין השניים.
כך למשל בתיק ההתאזרחות של התובעת במשרד הפנים נרשם שהמנוח אוהב מאוד את התובעת ולא האמין שבגיל 60 ירגיש עדיין מאוהב. התובעת, כתבה השופטת, הייתה חלק אינטגרלי מהמשפחה וגם המתנגדות מודות בכך.
לפיכך ההתנגדות לבקשה נדחתה והתובעת נרשמה כיורשת מחצית מהעיזבון של המנוח.
- ב"כ התובעים: עו"ד טובי שלום
- ב"כ המתנגדות: עו"ד יובל חרל"פ ו/או עו"ד שרית חרל"פ
עו"ד לאון אמיראס
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.