אמריקאי העביר את בעלותו על נכס בירושלים לחברת נאמנות שבה הוא הנהנה הבלעדי, עד שארית חייו. ועדת ערר קיבלה את טענתו שלא מדובר באירוע מס
דרמה בוועדת ערר לתכנון ובנייה בירושלים: תושב ארצות הברית שהעביר בעלות על נכס בבירה ממנו לחברת נאמנות שבשליטת אשתו, תוך הגדרתו כנהנה הראשי, לא יצטרך לשלם היטל השבחה בסך כמיליון שקל. יו"ר הוועדה, עו"ד דפנה תמיר, קיבלה את טענת בעל הנכס לפיה מדובר בסך הכול בהעברה "מכיס לכיס" שלא יוצרת התעשרות כלכלית, וממילא אינה מצדיקה חיוב במס.
העורר, שיוצג על-ידי עו"ד איתי הכהן, הינו אזרח ותושב ארצות הברית. לפני כ-15 שנה הוא רכש מהמינהל זכויות בנכס הממוקם ברחוב "דור דור ודורשיו" שבירושלים. ביוני 2020 הוקמה חברת נאמנות להחזקת הנכס בשליטת אשתו של העורר, אף היא אמריקאית. חרף זאת, כתב הנאמנות קובע שהעורר עצמו הוא הנהנה הראשי בעודו בחיים, כשלאחר מותו הזכויות יועברו לרעייתו וילדיו כנהנים ממשיכים.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים, אותה ייצג בערר עו"ד ארז שפירא, הייתה בדעה שהעברת הבעלות מבעל הנכס לחברת הנאמנות מהווה "אירוע מס", המצדיק לחייבו בהיטל השבחה של 954,517 שקל. מכאן הערר שהוגש לוועדה.
מנגד, טענתו המרכזית של בעל הנכס בערר הייתה שהעברת הבעלות ממנו לחברת הנאמנות אינה "מימוש" כהגדרתו בחוק, ומשכך אין הצדקה לחיוב בהיטל השבחה. לדבריו ההעברה בוצעה לנאמנות שבה הוא עצמו הנהנה הבלעדי - "העברה מכיס ימין לכיס שמאל", כלשונו - ולכן מדובר, בפועל, בהעברה עצמית שאינה יוצרת אירוע מס.
לעומתו, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גרסה שהעברת הזכויות לנאמנות דווקא כן מהווה "מימוש", וכי הטענה שמדובר בהעברה מכיס לכיס נעדרת בסיס משפטי. לאור זאת עתרה הוועדה לדחיית הערר והותרת שומת היטל ההשבחה שהנפיקה לעורר, בסך כמיליון שקל, על כנה.
"פעולה משפטית פורמלית"
אבל יו"ר ועדת הערר דפנה תמיר קבעה שהצדק עם בעל הנכס ושבנסיבות העניין, העברת הבעלות לחברת הנאמנות אינה אירוע מס הגורר את חיובו בהיטל השבחה. מסקנתה נשענה על שני אדנים מרכזיים:
האחד, העובדה שלא חל שינוי בזהות הנהנה הכלכלי מהנכס. היו"ר הדגישה שהעורר היה ונותר הנהנה היחיד מהנכס ומפירותיו בתקופת חייו. "מצב דברים זה שקול, במהותו הכלכלית, להעברה מאדם לעצמו, או 'מכיס ימין לכיס שמאל', כפי שכינה זאת העורר - פעולה משפטית פורמלית שאין בה תוכן כלכלי המצדיק חיוב במס", נכתב בהחלטה.
האדן השני הוא אופייה של הנאמנות כ"הדירה", כלומר כזאת הניתנת לשינוי, להבדיל מנאמנות שהיא בלתי חוזרת. "כאשר היוצר שומר לעצמו את השליטה המהותית בנכס, קשה עד בלתי סביר לראות בהעברה 'מימוש זכויות' במובן הכלכלי האמיתי", נימקה יו"ר הוועדה.
בתוך כך היא הדגישה שמסקנתה תואמת לפסיקה הרלוונטית, ובפרט להבחנת בית המשפט העליון בין מקרה בו יוצר הנאמנות מתנתק באופן בלתי חוזר מנכסיו, לבין מקרה שבו הוא מעביר נכסים לנאמנות שהוא עצמו הנהנה בה. לגבי המקרה האחרון קבע העליון ש"ספק אם הקניית הנכסים עולה כדי מכירה". בהיקש לתיק זה - אין לראות בפעולה שביצע העורר כ"מימוש" המצדיק לחייבו בהיטל השבחה.
לפיכך הערר התקבל, דרישת תשלום היטל ההשבחה בוטלה. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חויבה לשלם לבעל הנכס הוצאות בסך 7,000 שקל.
להחלטה המלאה בתיק מס' 8053/23
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.