בדיקה שנערכה למטופל בבית החולים "מאיר" בכפר סבא העלתה חשש לקיומו של גידול והומלץ לנבדק לעבור כריתת כליה. אלא שלאחר הניתוח התגלה כי הגידול לא היה ולא נברא. בית המשפט קבע כי ביה"ח החולים התרשל.
התובע, כיום בן 72, הגיש לפני כשלוש שנים תביעת רשלנות רפואית נגד שירותי בריאות כללית, בעלת בית החולים "מאיר" שבכפר סבא, לאחר שבוצע בו ניתוח מיותר לכריתת כליה שגם הוביל להתפרצותם של שלל סיבוכים בריאותיים.
נפגעתם עקב מחדל רפואי?
פנו ל-עו"ד רשלנות רפואית
לפי כתב התביעה שהוגש בשנת 2012 לבית משפט השלום בראשון לציון, התובע אושפז בקיץ 2007 לאחר שעבר ניתוח כריתת תוספתן. במסגרת האשפוז התגלה אצלו באחת הבדיקות גוש שנחזה כגידול בגודל 3 ס"מ בכליה הימנית.
עקב החשש שמדובר בגידול ממאיר הומלץ לתובע לעבור כריתת כליה ובדצמבר 2007 הוא עבר את הניתוח. אלא שבבדיקה הפתולוגית שבוצעה בו לאחר הניתוח התברר כי לא היה זה גידול (אף לא שפיר), אלא גוש כלייתי.
הוא טען כי הוא ביצע את הניתוח לאחר שהרופא שבחן את הבדיקה הודיע לו ולאשתו במפורש כי מדובר בגידול סרטני שיש להסירו בניתוח דחוף לשם הצלת חיים, ולא הציג בפניו חלופות טיפול אפשריות מלבד כריתת הכליה.
עוד הוא טען כי בית החולים גם התרשל בביצוע ניתוח כריתת התוספתן. לדבריו, בית החולים טעה כאשר שיבץ לניתוח רופא מתמחה כמנתח ראשי ללא כל השגחה של מומחה, מבלי שלקח בחשבון את ההיסטוריה הרפואית העשירה שלו (הוא סבל מבעיות לב שונות ומהשמנת יתר), שלשיטתו חייבה מינוי של צוות מיומן ועתיר ניסיון.
הוא סיפר כי צלקות ניתוח התוספתן הזדהמו עקב התרשלות הצוות הרפואי הלא מנוסה בסגירת דופן בטנו ולכן נאלץ לעבור ניתוח מתקן. בתביעתו דרש התובע פיצוי עבור כאב וסבל, אובדן הנאות חיים ופגיעה באוטנומיה.
החלטה פזיזה
לאחר שסקרה את המסמכים הרפואיים מטעמם של הצדדים, דחתה השופטת ד"ר איריס סורוקר את הטענות לגבי ניתוח התוספתן. לדעתה הניתוח נחשב לפשוט ושגרתי ואינו מחייב נוכחות מומחה, מה גם שלא הוכח שכל פעולה של הצוות היא זו שגרמה לזיהום.
אלא שדעתה הייתה שונה בכל הנוגע לניתוח כריתת הכליה. השופטת סורקר קבעה כי החלטת בית החולים לבצע את הניתוח הייתה נמהרת והתבססה על "אבחון חלקי ובלתי מספק", תוך התעלמות מספקות משמעותיים שעלו מהבדיקות שהתובע עבר וממצבו הרפואי המורכב.
עוד ציינה השופטת, כי הרופא שהמליץ על הניתוח התרשל בכך שלא הציג לתובע את מלוא המידע לגבי חלופות טיפול אפשריות במצבו ופגע ביכולת הבחירה וההחלטה של התובע.
השופטת קבעה את שיעור נכותו של התובע עקב אובדן כליה על 60% בנוסף ל-10% נכות עקב צלקת מכאיבה ומכוערת.
לאחר שבחנה את נזקיו, השופטת פסקה לזכותו 185 אלף שקל עבור כאב, סבל, עזרת הזולת ואובדן הנאות חיים וכן 50,000 שקל עקב הפרת חובת היידוע. הכללית חויבה גם בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד ראובן כהן, עו"ד נטליה בלומברג
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דרור וידוצ'ינסקי, עו"ד דקלה ואנונו
* עו"ד אייל בן ישי עוסק ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק זה
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין