נכה צה"ל התגרש – למי שייכים הכספים שקיבל ממשרד הבטחון?

במסגרת הליכי הגירושין תבעה האישה כספים שהגבר – נכה צה"ל – קיבל ממשרד הבטחון. ביהמ"ש דחה את טענותיה.   

גבר ואישה נישאו ב-1996 ונולדו להם ארבעה ילדים, כיום בגילאי 8-18 שנים. ב-2009 הם נפרדו, הגבר עזב את דירתם המשותפת ועבר להתגורר עם אישה אחרת בדירה שרכש מכספי משרד הבטחון בהיותו נכה צה"ל 100%.

לשאלות בענייני משפחה:

כנסו לפורום דיני משפחה 

ב-2010 נקבעו לילדים מזונות בסך 5,400 שקל לחודש, וב-2012 הזוג התגרש. אך עדיין, נותרה ביניהם מחלוקת גדולה בענייני כפסים, ובמיוחד לגבי הדירה הרשומה על שם הגבר בלבד, שנרכשה כאמור בעזרת הטבה חד פעמית פעמית בסך 910 אלף שקל שקיבל הגבר ממשרד הביטחון.

כאן נציין שעל פי חוק יחסי ממון גימלה או פיצוי המשולמת עקב נזק גוף אינה בגדר נכס משותף ולא תחולק בדרך כלל בין הצדדים עם תום הנישואין.

בשנים 2010 ו-2011 הגישה האישה שתי תביעות בבימ"ש לענייני משפחה בחיפה – אחת שעסקה ברכוש ואחת להגדלת מזונות. היא טענה, בין היתר, שהדירה אינה נחשבת לפיצוי או גמלה, ולפיכך מגיע לה חצי ממנה.

בנוסף, ביקשה האישה חלק מהתשלומים שהגבר מקבל ממשרד הבטחון. לטענתה, כספים אלה נטמעו בפרנסת המשפחה, כאשר הגמלה שימשה בעיקר להוצאות הבית.

לעניין המזונות, התובעת טענה שיש לבטל את פסק הדין מ-2010, בין היתר כיוון שהיא הוטעתה ורומתה על ידי עורך הדין שייצג אותה באותה עת, וגם בשל עלייה בהשתכרותו של הנתבע ושינויים נוספים במצבם הכלכלי.

הגבר טען, בין היתר, שהדירה מהווה גמלת נכות ואינה ניתנת למכירה, כיוון שהיא "שייכת" למשרד הביטחון, או ניתנה לו על ידי משרד הביטחון במתנה. מעבר לכך, לשיטתו, האישה ויתרה על הדירה.

בנוגע למזונות, הגבר טען שמדובר בפסק דין שניתן בהסכמה, ולא הוכח שום שינוי נסיבות המצדיק להתערב בו.

לא נכס משותף

השופטת אלה מירז דחתה את תביעות האישה. השופטת הסבירה שבהיעדר כוונה מיוחדת לשיתוף בנכס (כמו למשל רשימתו על שם בן הזוג), גמלת נכות אינה נכס משותף, אלא אם מדובר בגמלה גבוהה המשמשת לפרנסת המשפחה או שמוכח שמדובר באובדן השתכרות, כלומר בכספים שניתנים כתחליף לשכר שהגבר היה מרוויח והיה מהווה הכנסה משותפת לבני הזוג.

השופטת הוסיפה כי הדירה שבמחלוקת רשומה על שם הגבר בלבד וניתנה לו כסיוע "חריג" לנוכח נכותו הקשה, ואף הותאמה למצבו במיוחד. סיוע זה, קבעה השופטת, ניתן לגבר  ללא קשר למצבו המשפחתי או האישי.

גם התביעה להגדלת מזונות נדחתה, לאחר שהשופטת לא השתכנעה שחלה עלייה בשכרו של הנתבע, ולא הוכח שום שינוי אחר בנסיבות, המצדיק את שינוי המזונות שנקבעו בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

על מנת שבית המשפט יורה על ביטול הסכם כזה, ציינה השופטת, אין די להעלות טענת תרמית כלאחר יד, אלא צריך להוכיח שאכן נפל פגם ואף להוכיח את הקשר הסיבתי בין הפגם לבין החתימה על ההסכם, דבר שהתובעת לא הצליחה לעשות.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 5,000 שקל.

• ב"כ התובעת עו"ד זכי כמאל
• ב"כ הנתבע: מירב אדטו גולדנברג

* עו"ד רם יוגב עוסק בדיני משפחה.      

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il                                                                                           

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.