העובדת הועסקה כמטפלת של נכה צה"ל. לאחר שהוא נפטר היא גילתה כי לא שילם לה את מלוא השכר שהתקבל בעבורה ממשרד הביטחון. בית הדין לעבודה קבע כי ההסתרה לא נעשתה בכוונת ניצול, אלא כדי להשאיר בידי המנוח יותר כספים לצרכיו, לכן נמנע מלפסוק לה פיצויי הלנה.
המנוח נפצע במלחמת השחרור והוגדר כנכה צה"ל. בשל כך הוא קיבל סיוע ממשרד הביטחון של מטפלת ל-16 בשעות ביום, ובמאי 2008 העסיק דרך חברת השמה מטפלת סיעודית מהפיליפינים. כארבעה חודשים לאחר מכן, השתנתה דרך הפעולה של משרד הביטחון, כך שהמטפלת הועסקה על ידי חברת "תיגבור", שהעבירה את השכר ישירות לחשבונה של המטפלת, על בסיס דיווח חודשי מפורט שקיבלה מהמנוח.
לייעוץ בנושא
פנו ל- עורך דין עובדים זרים
ב-2013, לאחר שהאיש נפטר, ובעקבות פיצויי הפיטורים שקיבלה מתיגבור, גילתה המטפלת כי השכר שהועבר אליה במהלך העסקתה היה גבוה משמעותית מהשכר שקיבלה מהמנוח במזומן. בשל כך, היא הגישה ביולי 2013 תביעה נגד עזבונו של המנוח ויורשיו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
לטענת המטפלת, הנתבעים ניצלו את תמימותה והיותה עובדת זרה, והסתירו ממנה מידע. היא סיפרה שפתחה חשבון בבנק מרכנתיל, בו היה גם חשבונו של המנוח, וחתמה על ייפוי כח לטובת בתו של המנוח, במסגרתו אפשרה לה לפעול בחשבונה. השכר היה נכנס לחשבון המטפלת, אולם הבת הייתה מעבירה אותו לחשבון המנוח, שנהג לשלם לה במזומן, בהתאם לשעות שעבדה לפי חישוב שהיה ביניהם.
לטענתה, היא לא ידעה כי השכר שנכנס מחברת תיגבור גבוה בהרבה מזה שקיבלה בפועל, ומגיע להפרשים של 299 אלף שקל, אותו ביקשה לתבוע. לסכום זה ביקשה לצרף פיצויי הלנת שכר, ופיצוי על הפגיעה בה בסך 50 אלף שקל.
הנתבעים טענו כי המטפלת קיבלה את כל שכרה וזכויותיה במהלך תקופת העסקתה, וכי הם פעלו על בסיס ייפוי הכח שקיבלו ממנה. בכל מצב, הסבירו הנתבעים, הם לא פעלו כדי לרמות את המטפלת, אלא סברו כי יתרת הכספים שקיבלה כשכר, מגיעים בעצם למנוח עבור הוצאות העזרה, לה הוא נזקק.
לא בזדון
השופטת אורנית אגסי קיבלה את התביעה. היא סברה כי הנתבעים פעלו בניגוד להנחיות משרד הביטחון, כשלא הביאו לידיעת התובעת מהו השכר שהיא מקבלת, ומדי חודש העבירו את שכרה מחשבונה אליהם.
התנהלות בתו של המנוח, שהחתימה את התובעת על ייפוי הכח, הייתה בניגוד עניינים מובהק הנוגד את האינטרסים של התובעת, קבעה השופטת. אמנם הנתבעים לא פעלו בזדון נגד התובעת, אולם ככל שסברו כי הם זכאים לכספים האלו, היה עליהם להגיע עמה להסכם מסודר, בשפתה, ולא להסתיר ממנה את הסכומים שקיבלה מדי חודש.
אי לכך, קבעה השופטת אגסי, הנתבעים ישלמו לתובעת את סכום ההפרש שנמשך מחשבונה ולא שולם לה. אולם את תביעת התובעת לפיצויי הלנה היא דחתה, וזאת משום שסברה כי בתו של המנוח לא פעלה באופן מכוון כדי למנוע את השכר, אלא פעלה לפי הנחיית אביה המנוח, ומתוך אמונה (לא צודקת), כי הוא יכול לשלם לה את השכר שסוכם איתה.
לבסוף נפסק כי על הנתבעים לשלם לתובעת סך של כ- 257,411 שקל, והוצאות משפט בסך 18,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עידן כהן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד רפי טולדנו
* עורכת דין נטלי צרף-רביב עוסקת בדיני עבודה ועובדים זרים
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.