נהג שמכשיל בדיקת ינשוף, או סתם לא מצליח לנשוף ליטר אוויר למכשיר, נחשב כנהג שסירב לבדיקה, ומכאן הדרך להרשעה קצרה מאוד. כיצד נוכיח את חפותנו במצב שבו איננו מצליחים לעבור את הבדיקה אף שאיננו שיכורים?
העונש על עבירה של נהיגה בשכרות הוא פסילת רישיון לתקופה של מינימום שנתיים. תקנות התעבורה מגדירות נהג שיכור כמי שבליטר אוויר נשוף מריאותיו נמצאו מעל 240 מיקרוגרם אלכוהול. עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים העמיד את הרף על 290.
לסיוע בענייני תעבורה
עורך דין תעבורה
אגב, המגמה במשטרת ישראל כיום היא שנהג שעומד על 290 מיקרוגרם הוא כבר נהג שיכור, אולם לדעת כותב שורות אלו יש לראות רק נהג שעובר את הרף, קרי שבליטר אוויר נשוף שלו יש 291 מיקרוגרם אלכוהול ומעלה, כנהג שיכור.
בדיקת הינשוף
בכדי לקבוע את כמות האלכוהול בגופו של אדם משתמשת משטרת ישראל במכשיר הינשוף (Alcotest 7110 Type MK III IL).כדי לבדוק את מידת השכרות, הנהג מתבקש לנשוף נשיפה רצופה בנפח של ליטר אוויר לתוך צינורית שמחוברת למכשיר.
נקודת המוצא של המחוקק ובתי המשפט היא שנהג שלא הצליח לנשוף ליטר אוויר לינשוף, הכשיל במכוון את הבדיקה ולכן יש לראותו כמי שסרב לבצע אותה. הנחה זו מתבססת על העובדה המדעית-ביולוגית הקובעת כי קיבולת הריאות הכוללת של אדם בוגר בריא יכולה להכיל כ-5 ליטר של אוויר.
משמעות הסירוב
נהג שסירב לבצע בדיקת ינשוף או לחלופין הכשיל את הבדיקה (כלומר, נשף פחות מליטר אוויר) חזקה עליו שנהג שיכור, כלומר – עבר עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.
כאמור, סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי אדם שנהג בעודו שיכור דינו פסילת רישיון לתקופת מינימום של שנתיים. למרות הקבוע בסעיף זה, בית המשפט רשאי להפחית את תקופת השלילה המינימאלית במידה שקיימות נסיבות מיוחדות במינן כמו נהג שיכור אשר החנה את רכבו ונותר לישון בו בכדי לא לנהוג שיכור אך השאיר את הרכב מונע .
כישלון בבדיקה אינו בהכרח סירוב
למרות זאת, ישנם מקרים חריגים שבהם הכשלון לא נשקף לחובת הנהג. בפסק דין שניתן בינואר 2014 בבית המשפט לתעבורה בירושלים בעניין עופר שכטר, קבע השופט נאיל מהנא, כי כאשר נהג מוכיח כי לא התכוון להכשיל את בדיקת הינשוף, אף שלא נשף ליטר אוויר, אין לראותו אוטומטית כמי שסירב לבדיקה וכפועל יוצא כמי שנהג שיכור.
על מנת לקבוע את כוונת הנהג יש לבדוק בין השאר את נפח האוויר שנשף בפועל מפלטי הבדיקות שנכשלו. ככל שכמות האוויר שננשפה בבדיקות קרובה יותר לכמות הנדרשת לביצוע בדיקת ינשוף תקינה, הנטייה תהייה לראות את הנהג כמי שהתכוון לבצעה.
בדיקת דם במקום
בדיקת הינשוף היא בדיקת שכרות פשוטה, זולה וקלה יותר מאשר בדיקת דם. ואולם, החוק קובע כי כשנהג נכשל בביצוע בדיקת ינשוף ומבקש לבצע בדיקת דם מסיבות רפואיות מוכחות, על המשטרה לשקול בחיוב לבצע את בדיקת הדם למרות הקושי שבעניין.
ההיגיון מאחורי קביעה זו הוא שמטרת בדיקת השכרות היא להגיע אל חקר האמת ולברר האם באמת הנהג שיכור.
על כן, כאשר מחד כמות האוויר שננשפה בבדיקות הינשוף שנכשלו מעידות על כוונת הנהג להצליח בבדיקה, ומאידך קיימת סיבה רפואית מוכחת לכך שאינו מסוגל לנשוף כנדרש, רוב הסיכויים שכישלון הבדיקה לא ייחשב כסירוב שיוביל להרשעה בעבירת נהיגה בשכרות.
* עו"ד רועי סלמה עוסק בדיני תעבורה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.