סוהר שהודח פיתח נכות נפשית. יוכל לתבוע הכרה ממשרד הביטחון?

הסוהר נחשד בהחדרת סמים לכלא וקשירת קשר עם עבריינים. בית המשפט קבע שללא ראיות מוצקות המוכיחות את אשמתו, אין לחסום את דרכו לקבלת הכרה כנכה

ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שליד בית משפט השלום בחיפה קיבלה לאחרונה ערעור שהגיש סוהר לשעבר נגד החלטת קצין התגמולים, שלא לאפשר לו לתבוע הכרה על נכות נפשית שלטענתו נגרמה לו סביב הליכי הדחתו. חברי הוועדה בראשות השופט אבישי קאופמן קבעו בדעת רוב שבהעדר ראיות ממשיות הקושרות את האיש לחשדות החמורים שהועלו נגדו בזמנו ושבגינם פוטר – הרי שאין הצדקה, ברמה העקרונית, למנוע ממנו לתבוע זכויות ממשרד הבטחון.

במוקד הפרשה סעיף 9 לחוק הנכים, הקובע ש"נכה שהתנהגות רעה חמורה מצדו גרמה לנכותו, לא יחולו עליו הוראות חוק זה המקנות טובות הנאה כל שהן". המערער שירת כסוהר במשך עשור. בשלהי 2014 הוא נעצר ונחקר בחשד להחדרת סמים לכלא ולקשירת קשר עם עבריינים, אסירים ובני משפחותיהם.

לאחר ששהה כשבועיים במעצר, הושעה הסוהר מתפקידו ובמקביל זומן לשימוע לפני פיטורים. בהזמנה לשימוע פורטו שיחות טלפון רבות שהסוהר ערך לכאורה עם בני משפחות של אסירים וגורמים עבריינים, ובנוסף נטען שהוא קיבל תמורה מגורם אסור.

במאי 2015 החליט נציב שב"ס דאז, רב-גונדר אהרון פרנקו, להדיח סופית את הסוהר נוכח החשדות הכבדים נגדו. בהחלטתו כתב הנציב שהמערער "הפר הפרה חמורה של חובותיו כסוהר, כי המשך שירותו מסוכן לביטחון הארגון ומצדיק הרחקתו המידית ממנו, וכי הסוהר אינו מתאים עוד להמשיך לשרת בשב"ס".

כשנתיים לאחר פיטוריו פנה הסוהר לשעבר לקצין התגמולים על מנת שהלה יכיר בנכות הנפשית שנגרמה לו, לטענתו, עקב הליכי ההדחה. קצין התגמולים קבע שגם בהנחה שיש למערער נכות נפשית על רקע ההדחה, יש לייחס את נכותו ל"התנהגות רעה וחמורה" מצדו המוציאה אותו מגדרי החוק. מכאן הערעור שהוגש לבית המשפט.

פיטורים לחוד והכרה בנכות לחוד

השופט קאופמן ציין שהחלטת הנציב דאז פרנקו להדיח את המערער מתפקידו כסוהר, התקבלה על-סמך ראיות מנהליות (ראיות לכאורה שאינן מוכיחות אשמה במאת האחוזים) אשר קשרו אותו לביצוע המעשים החמורים.

עוד הוא הבהיר שהנציב פעל במסגרת סמכותו ואף עומדת לימינו חזקת התקינות המנהלית, לפיה רשויות המדינה פועלות באופן תקין אלא אם הוכח אחרת. ואולם, מה שמספיק כדי להדיח סוהר, קבע השופט, אינו מספיק כדי למנוע ממנו לתבוע הכרה כנכה.

"הראיות שהוצגו לא יוצרות תשתית ראייתית שמאפשרת לקבוע שהמערער אכן ביצע את המיוחס לו", כתב השופט תוך שחידד: "לא ניתן לשלול כי המערער מעל בחובותיו ואולי אף העביר אי אלו דברים לאסירים, אך לאו דווקא. לפיכך, ניתן לקבוע שהתנהגותו של המערער פסולה, אך לא הגענו לרף החומרה המצדיק קביעה כי מדובר בהתנהגות רעה וחמורה במובן הרלוונטי".

לעומת עמדת השופט קאופמן שהיוותה את דעת הרוב, אחת מחברות הוועדה סברה בדעת מיעוט כי התנהגות המערער כפי שתוארה מצדיקה את דחיית בקשתו. לשיטתה, אף בהנחה שהמערער סבל מפגיעה כלשהי כתוצאה מהפיטורים – הרי שאין לו להלין אלא על עצמו, והוא לא זכאי לפרס בדמות הכרה בנכות.

אלא שדעה זו, כמובן, לא התקבלה, ובסופו של יום נקבע שהמערער יוכל לתבוע הכרה בנכות. בנסיבות אלה התבקש קצין התגמולים להודיע לבית המשפט תוך חודש האם בכוונתו לערער על פסק הדין. במידה שלא, ימונה מומחה רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי שבין הדחת הסוהר לנכותו הנטענת.

• ב"כ המערער: עו"ד עראידה
• ב"כ קצין התגמולים: עו"ד בן ישראל (פרקליטות מחוז חיפה)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין