סוהר שניהל קשר עם עבריינים והודח – לא יוכר כנכה צה"ל

לאחר שוועדת ערר הכירה בנכות נפשית כתוצאה מההליכים שננקטו נגדו, בית המשפט המחוזי קבע כי פיטוריו נבעו מ"התנהגות רעה וחמורה" שמונעת קבלת תגמולים לפי חוק הנכים

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל ערעור על החלטת ועדת הערעורים אשר הכירה בנכות נפשית של סוהר לשעבר שפוטר משירות בתי הסוהר עקב התנהלות חמורה שיוחסה לו.

ליבת המחלוקת נגעה לשאלה האם קשרים שקיים הסוהר עם עבריינים, אסירים ובני משפחותיהם – קשרים שלא דווחו ונעשו בניגוד לפקודות – עולים כדי "התנהגות רעה וחמורה" כהגדרתה בסעיף 9 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), באופן השולל את זכאותו לתגמולים.

סעיף זה קובע כי אדם שנכותו נגרמה עקב "התנהגות רעה חמורה" – לא יהיה זכאי להטבות לפי החוק. הסעיף כולל חריג מצומצם לפיו ניתן להעניק בכל זאת תגמולים, אם מדובר באדם שאינו מסוגל להשתכר וללא הכנסה מספקת, אך המקרה הנוכחי לא נכנס לגדר החריג.

המשיב שירת כסוהר בשנים 2005–2015. בדצמבר 2014 נעצר בחשד לקשירת קשר עם עבריינים והחדרת סמים לכלא, והושעה. לאחר שימוע, פוטר במאי 2015, תוך קביעה כי התנהלותו מהווה הפרה חמורה של חובותיו, במיוחד נוכח קשרים אסורים עם גורמים עברייניים.

המשיב לא ערער על ההחלטה לפטרו, אך בשנת 2017 הגיש תביעה להכרה בנכות נפשית שנגרמה לו, לטענתו, בשל ההליכים שננקטו נגדו. קצין התגמולים דחה את תביעתו על בסיס סעיף 9 לחוק, ואולם ערעור שהגיש הסוהר לוועדת הערעורים התקבל ברוב דעות, ונקבע כי אין להחיל עליו את הסעיף. מכאן הערעור שהוגש למחוזי.

הסמים אינם הבעיה

השופטים ישראלה קראי-גירון, עדי חן-ברק ויואב פרידמן הסכימו כי התנהגות המשיב עולה כדי "התנהגות רעה וחמורה". השופטת קראי-גירון, שכתבה את פסק הדין המרכזי, הדגישה כי מדובר במעשים חמורים מצד סוהר, לרבות שימוש בטלפון נסתר וניהול קשרים עם גורמים עברייניים, אשר חותרים תחת ביטחון שירות בתי הסוהר ועובדיו.

עוד יצאה השופטת נגד דעת הרוב בוועדה, שסברה כי מאחר שלא הוכח לבסוף שהסוהר היה מעורב בעבירות סמים ניתן להכיר בנכותו. לדבריה, "דווקא התעוזה להפר חובת אמון, נהלים והוראות העסקתו, תוך יצירת אווירה המאפשרת מתן השפעה על הנעשה בבתי כלא לגורמי חוץ, בהתחשב בעובדה שמדובר בסוהר, היא החמורה דיה בענייננו, ומספיקה לצורך סעיף 9 לחוק הנכים, ללא קשר באם בנוסף עסק או לא עסק המשיב בעבירות סמים."

השופט פרידמן ציין כי אין להקל ראש בקשרים טלפוניים עם עבריינים, גם אם לא הוכחה העברת סמים בפועל, והדגיש את החשיבות לשמור על טוהר השירות ותדמית הסוהרים בעיני הכלואים. לדבריו, הסוהר לא סיפק כל הסבר לקשרים, ולפיכך הוכחה התנהגות רעה וחמורה במאזן ההסתברויות, כפי שנדרש במשפט אזרחי. השופטת חן-ברק הוסיפה כי די בעצם קיום הקשרים האסורים כדי לקבוע כי מדובר בהתנהגות רעה וחמורה, בהתחשב בתפקידו של המשיב כסוהר.

משהערעור התקבל, נקבע כי הסוהר אינו זכאי להכרה כנכה לפי חוק הנכים. עם זאת, בשל נסיבות המקרה, לא הוטלו עליו הוצאות.

• שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.