ביהמ"ש הכריח את המייסדים הנוספים לרכוש מהתובע את מאות אלפי מניותיו בחברה לאחר שהתברר כי נישולו מהחברה נעשה בניגוד להסכמים ביניהם
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה חלקית תביעה כספית שהגיש מייסד חברת הזנק נגד שני מייסדיה האחרים. לטענת התובע על רקע הידרדרות ביחסים בין הצדדים פעלו הנתבעים למידורו מהחברה ובסופו של דבר לסילוקו ממנה. בנסיבות אלה עתר התובע לפיצוי של כ-4.2 מיליון שקל עבור 400,000 מניותיו בחברה. השופט יעקב שרביט קבע שבשל קיפוחו זכאי התובע למכור את מניותיו לנתבעים, אולם בשווי נמוך בהרבה מזה שהוערך על ידיו.
הפרשה החלה בשלהי 2017, אז החלו הצדדים לקדם מיזם משותף לפיתוח מערכת ממוחשבת לדיווח על עסקאות במטבעות קריפטוגרפים לרשויות המס. מאוחר יותר הם חתמו על הסכמים לפיהם כל אחד מהמייסדים יקבל לידיו 400,000 מניות "מוקפאות" של החברה וכי בעלותם במניות "תבשיל" לאורך הזמן. עוד הוסכם כי במידה ואחד המייסדים יתפטר ("אירוע מפעיל") תהיה החברה רשאית להשיב אליה את מניותיו שטרם הבשילו.
לאחר הקמת החברה החלו היחסים בין שלושת המייסדים להתערער, כאשר המשבר סבב סביב השאלה עד כמה התובע מגויס לצורך הצלחת החברה. לגרסת הנתבעים התובע הפר את התחייבותו להשקיע את מירב מאמציו לקידום החברה ונותר בה שותף פסיבי, בעוד התובע גרס כי הוא תרם רבות לפעילות החברה.
המחלוקות בין הצדדים הלכו והחריפו ובסופו של דבר התובע סיים את דרכו בחברה. בהמשך הודיעו לו הנתבעים שבהתאם להסכמים החברה משיבה לידיה 366,667 ממניות התובע שטרם הבשילו.
בתביעה שהוגשה בינואר 2020 טען התובע כי מעולם לא עזב מרצונו את החברה והוא למעשה סולק ממנה. מכאן שלשיטתו מעולם לא התרחש "אירוע מפעיל" ולפיכך הוא זכאי לתשלום עבור כל 400,000 המניות שהוקצו לטובתו.
הנתבעים מנגד טענו כי התובע עזב את החברה על דעת עצמו ולכן החברה הייתה רשאית לפעול כפי שפעלה.
תחזית אופטימית מדי
בכל הנוגע לשאלה האם התובע פוטר או התפטר, קיבל השופט שרביט את גרסת התובע לדברים. הוא כתב שמסכת הראיות מלמדת שהתובע לא הודיע בשום שלב לנתבעים שהוא החליט לעזוב את החברה. אדרבה, כתב השופט, המהלך להיפרד מהתובע נפל עליו כרעם ביום בהיר באופן התומך במסקנה שהוא לא מסר הודעת עזיבה סופית.
בהמשך קבע השופט כי השימוש שעשו הנתבעים במנגנון השבת המניות של התובע לידי החברה עמד בניגוד להוראות ההסכמים עליהם חתמו הצדדים. הוא נימק שהנתבעים החליטו על ההשבה בלא שהתקיים לפני כן "אירוע מפעיל" בדמות התפטרות התובע, ובכך הביאו לקיפוחו.
השופט כתב שרק בספטמבר 2019 – כעשרה חודשים לאחר סילוקו החד צדדי של התובע מהחברה – הוא הודיע רשמית על עזיבתו. השופט הסביר שבתקופה זו "הופשרו" לטובת התובע מחצית ממניות החברה שהוקצו לטובתו, כלומר 200,000 מניות.
הוא קבע שהדרך לפצות את התובע על היחס המקפח מצד הנתבעים היא לחייב אותם לקנות ממנו את מניותיו המופשרות. עם זאת, השופט קבע שהערכות התובע בנוגע לשווי המניות מוגזמות ונשענות על תחזיות אופטימיות מדי מצד המייסדים ביחס להכנסות החברה.
בהסתמך על חוות דעת חשבונאית קבע השופט ששווי החברה בתקופת הרלוונטית לתביעה היה 2.8 מיליון שקל בלבד, כך ששווי מניותיו של התובע מסתכם ב-567,200 שקל.
הנתבעים חויבו לשאת בסכום זה בחלקים שווים. בנוסף נקבע שעליהם להשיב לתובע הלוואת בעלים שהזרים לחברה.
- ב"כ התובע: עו"ד מ' פטרמן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ר' רבינוביץ
עו"ד יעקב בטש
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.