האיש השתמש בשלד הבנייה שהציבו השכנים מעליו בקומתו, כך שנותר לו רק להתקין דלתות וחלונות. השופטת חייבה אותו לשלם להם כ-100 אלף שקל
בעל דירה בתל אביב שהשתלט על תוספת בנייה שהקימו שכניו וסגר אותה באמצעות דלתות וחלונות יחויב לשלם להם כמאה אלף שקל – כך קבעה סגנית הנשיאה רונית אופיר מבית משפט השלום בבת ים. לדברי השופטת, סיפוח התוספת לדירת הנתבע מבלי לשלם עליה מהווה עשיית עושר ולא במשפט מצדו.
הצדדים הם בעלי דירות בבניין בן ארבע קומות, ברחוב עמישב בתל אביב. התובעים מתגוררים בקומה הראשונה והנתבע גר מתחתם, בקומת הקרקע. בשנת 2008 קיבלו התובעים היתר להרחבת דירתם בדרך של הוספת שני חדרים, ממ"ד וחדרי שירות. ביצוע ההרחבה הצריך הנחת תשתית בקומת הקרקע הכוללת קירות, ממ"ד ובניית קירות מעטפת.
מספר שנים לאחר מכן רכש הנתבע את דירתו. תוספת הבנייה שהונחה בקומה שלו כנראה קרצה לעיניו, ובפברואר 2016 התקבל לבקשתו היתר בנייה המספח אותה לשטח דירתו, כך שכל שנותר לו היה לסגור אותה באמצעות דלתות וחלונות.
התובעים, שלא היו מרוצים מכך שהשכן מתעשר על גבם, הגישו נגדו את התביעה לבית המשפט במהלך ינואר 2021. לטענתם, בשל השימוש שעשה בשלד שהם בנו, עליו לשלם להם 128,232 שקל.
מנגד טען הנתבע כי רכש את דירתו בידיעה שתוספת הבנייה מהווה חלק מהדירה, והוא אף שילם תמורה בהתאם לבעל הדירה הקודם. יתרה מכך, התוספת נבנתה לצורך קידום אינטרס עצמי של התובעים. מכל מקום, טען, חלה על התביעה התיישנות מאחר שהוגשה כ-13 שנה לאחר שהתוספת נבנתה.
חוסר תום לב
תחילה דחתה השופטת אופיר את טענת ההתיישנות. היא הסבירה שעילת התביעה שעניינה עשיית עושר ולא במשפט נולדה לכל המוקדם ב-2016, כשהנתבע קיבל היתר בנייה לסיפוח התוספת, כך שהתביעה הוגשה בזמן.
לגופו של עניין קבעה השופטת כי שלושת היסודות של עילת עשיית עושר מתקיימים במקרה זה. ראשית, הנתבע קיבל לידיו נכס בעל שווי כספי מבלי לשלם עליו. בהקשר זה השופטת הדגישה שהנתבע לא הציג לבית המשפט את הסכם המכר עם בעל הדירה הקודם, ואף לא זימן אותו לעדות, כך שטענתו לפיה שילם לו גם עבור התוספת לא הוכחה.
שנית, הנתבע התעשר "שלא על פי זכות שבדין", כשלדברי השופטת הכוונה להפרת עקרונות הצדק והיושר. "התובעים הם שבנו את תוספת הבנייה, השקיעו כספים ומשאבים בחומרי הבנייה ובביצוע התוספת. הנתבע נהנה מתוספת הבנייה בכך שסיפח אותה לשטח דירתו – מבלי ששילם בגינה לאיש – לא לבעלי הזכויות הקודמים ולא לתובעים", כתבה השופטת. לדבריה, "יש בהתנהלות זו של הנתבע משום חוסר תום לב אשר יש בו לבסס את 'היסוד הנוסף' הנדרש לצורך הקביעה כי הנתבע קיבל טובת הנאה שלא כדין, באופן הנוגד את חוש הצדק וההגינות".
היסוד השלישי עוסק בשאלה האם ההתעשרות באה לזוכה מהמזכה ולא מאדם אחר, וכמובן שאף הוא מתקיים – הנתבע קיבל את התוספת מאלה שבנו אותה, התובעים.
בנסיבות אלה השופטת קבעה שהנתבע ישלם לתובעים את שווי טובת ההנאה שקיבל כתוצאה מסיפוח תוספת הבנייה לדירתו, בסך 80 אלף שקל, וכן יישא בהוצאות המשפט שלהם ובשכר טרחת עורך דינם בסך 22 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אריאל כהן
- ב"כ הנתבע: עו"ד גיורא לביא
עו"ד גילה פרין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.