סכסוך מר על כספי קשיש עשיר שנפטר מנע מבנותיו ליהנות מרכושו

קרובות משפחה של קשיש מנוח מנעו מבנותיו לקיים את צוואתו במשך 6 שנים כיוון שטענו לזכויות ברכושו. באחרונה, בית הדין הרבני שם לכך סוף.

בית הדין הרבני בחיפה ביטל בשבוע שעבר עיקולים שהוטלו על צוואת קשיש עתיר נכסים עקב סכסוך משפחתי על רכושו. נקבע כי הצוואה עוכבה כבר במשך 6 שנים והתובעות – קרובות משפחה שזכאיות לחלק קטן מהעיזבון – משתמשות בעיקולים כדי להשיג יותר מהמגיע להן.

בנותיו של הקשיש, שנפטר ב-2011, נאלצו להתמודד מאז ועד לאחרונה עם שתי קרובות משפחה שעצרו את קיום צוואתו ומנעו מהן לקבל את רכושו בטענה שהמנוח גנב נכסים מאביהן.

בהתנגדות שהוגשה לבית הדין הרבני ביקשו קרובות המשפחה (התובעות) להקפיא את הצוואה עד להכרעה בתביעה רכושית שהגישו בבית המשפט האזרחי. התובעות טענו שבעיזבון המנוח נכללו קרקעות שגזל מאביהן (אחיו) והן פוחדות שבנותיו – היורשות – יבריחו את נכסיו והן לא יוכלו לקבל את המגיע להן.

בית הדין נענה לבקשה והקפיא את הצוואה, תחילה את כולה ולאחר מכן הקל על היורשות והותיר עיקולים על חלק מהרכוש.

בהמשך התקבל פסק דין סופי בבית המשפט העליון שקבע כי התובעות זכאיות ל-7% מרכושו של המנוח.

עכשיו כבר מגיע להן

עם קבלת פסק הדין ביקשו היורשות להסיר את ההגבלות מעל הצוואה. אלא שהתובעות טענו כי עדיין לא הגיעו להסכמה לגבי שוויים של אותם 7% ובנסיבות אלה אין עדיין מקום להעביר את הרכוש ליורשות.

בפסק הדין שהכריע בין הצדדים נמתחה ביקורת חריפה על התנהגותן. הדיינים הרב דניאל אדרי (אב"ד), הרב בן ציון הכהן רבין והרב אלעד עלי גזרו מעמדת חכמי ההלכה שני היבטים להטלת עיקול: חשש אמיתי להברחת רכוש וסיבה טובה לפגיעה בזכויותיו הממוניות של הפרט.

הדיינים כתבו כי בתחילה, לפני שהתבררה הבעלות על רכושו של המנוח, באמת היה חשש סביר שיוברח, והצוואה הוקפאה כדי שלא לפגוע בתובעות ולוודא שההחלטה בעניין הרכוש תקוים ותכובד. לאחר מכן, התברר שההקפאה גורמת נזק לא מידתי ליורשות בהתחשב בכך שהזכויות של התובעות בעיזבון נמוכות, והפגיעה ביורשות מוזערה באמצעות היתר להשתמש בחלק מהרכוש והטלת עיקולים.

אלא שבחלוף 6 שנים של התדיינויות ונסיונות כושלים לפשרה וגישור, הדיינים מצאו כי כיום מה שמעניין את התובעות הוא "לקבל סכומי כסף גדולים מעיזבונו של המנוח".

לשיטתם, התובעות משתמשות בצו העיקול ככלי לחץ להשגת הישגים משפטיים וכלכליים מעבר למגיע להן. העובדה שהן פנו לבית הדין – שאינו מעורה בסכסוך הרכושי – במקום לבית המשפט שיחליט מה השווי של זכויותיהן, מעידה על כך אף היא.

המשמעות היא שלא מתקיימים התנאים להותרת העיקולים על הצוואה, שכן אין חשש ממשי להברחת הרכוש, בפרט כשליורשות יש ממון רב והן הביעו מוכנות לקבל כל מה שבית משפט יפסוק לגבי שווי הרכוש שמגיע לתובעות. ומצד שני, הפגיעה בזכויותיהן של היורשות – שמנועות להשתמש בנכסי העיזבון – אינה מידתית.

בתוך כך הדיינים הבהירו כי אין כל טענה כנגד תוקף הצוואה עצמה וכל שעומד על הפרק הוא מחלוקת כספית הקשורה להיקף העיזבון שאין לה שום קשר לאישור הצוואה. בנוסף הם ציינו כי היועץ המשפטי לממשלה לא התנגד להוצאת צו קיום צוואה בנסיבות המקרה.  

לפיכך נפסק כי העיקולים יוסרו והיורשות סוף סוף יוכלו ליהנות מרכושו של אביהן המנוח.

• ב"כ היורשות: עו"ד שמשון הלר
• ב"כ התובעות: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.