תביעת האלמנה נדחתה משום שהמעבר לא היה כורח המציאות אלא בחירה שנבעה מהתפוררות מערכת היחסים. בפועל, בשנים האחרונות לחיי המנוח, לא היו ביניהם לא קשר ולא זוגיות
אלמנה לא תקבל קצבת שאירים עקב מותו של בעלה משום שבשנים האחרונות לחייו היו פרודים – כך נקבע לאחרונה בבית הדין לעבודה בתל-אביב. מסמכים רפואיים ורישומים מבית האבות בו שהה המנוח ב-11 השנים האחרונות לחייו העלו כי מערכת היחסים בינו לבין אשתו הייתה רעועה עוד כשגרו יחד, והיא כמעט לא ביקרה אותו אחרי שעזב. בנוסף, לא היה ביניהם שיתוף כלכלי וגם בתביעות שהגישו במהלך השנים לקבלת קצבאות הגדירו את עצמם כפרודים.
המנוח עבר לגור בבית האבות ב-2007 כיוון ששקע בדיכאון ומצבו הקוגניטיבי הידרדר. הוא נפטר כ-11 שנים לאחר מכן, כשהיה בן 94. לאחר שביטוח לאומי שלל מאלמנתו בת ה-84 זכאות לקצבת שאירים משום שחיו בנפרד, היא הגישה נגדו תביעה לבית הדין לעבודה.
האלמנה טענה כי שלילת הקצבה מהווה עבורה ענישה כפולה שכן שילמה מחיר כבד כשבעלה הפך סיעודי וכעת היא ממשיכה לשאת בו גם לאחר מותו. לטענתה, בעלה עבר לבית אבות בשל מצבו הנפשי והקוגניטיבי הקשה. זה לא מעיד על נתק או פרידה אלא על סיטואציה שנכפתה עליהם בעל כורחם. בפועל, הזוגיות המשיכה, היו להם חשבון ועסק משותפים והילדים הביאו את בעלה הביתה בשבתות ובחגים.
ביטוח לאומי טען לעומת זאת כי התובעת והמנוח נפרדו מתוך בחירה ולא ניהלו שנים ארוכות יחסי שיתוף וזוגיות. הודגש כי כשהמנוח עבר לבית האבות הוא עדיין היה צלול וכי עוד קודם לכן הוא ואשתו ישנו בחדרים נפרדים עקב סכסוכים קשים, כפי שעלה מחוות דעת פסיכוגריאטרית שניתנה בעניינו.
ביטוח לאומי הדגיש כי במשך השנים התובעת מעולם לא ביקרה את המנוח בחדרו, לא אוזכרה במסמכים שונים של בית האבות ובתביעות לגמלאות שהגישו היא והמנוח לאורך השנים ציינו שהם פרודים. עוד נטען כי בניגוד לגרסת התובעת לא התקיים בינה לבין המנוח שיתוף כלכלי.
היה בודד
השופטת חופית גרשון-יזרעאלי הסבירה כי מטרת קצבת השאירים היא לאפשר לאלמנה לשמור על רמת החיים שהייתה לה לפני מותו של בן הזוג. אלא שהחוק מחריג מהגדרת אלמנה אישה שלא חיה עם בעלה לפחות 3 שנים מתוכן 12 שנים לפני פטירתו ולא זכאית למזונות מכוח פסק דין או הסכם.
במקרה הזה התובעת והמנוח אמנם היו נשואים כשנפטר אבל השופטת שוכנעה כי הם נפרדו מבחירה. השופטת ציינה כי מסמכים רפואיים, טפסים שונים שמילאו השניים ורישומי בית האבות העידו כי בשנים האחרונות לחיי המנוח היחסים בינו לבין אשתו היו עכורים ולא התקיימו ביניהם שיתוף וזוגיות.
כך למשל, הפנתה השופטת לחוות הדעת הפסיכוגריאטרית בה נכתב שהמנוח והתובעת גרים באגפים נפרדים בבית "עקב סכסוכים קשים ביניהם לאורך שנים רבות", וכי המנוח מתמצא ומשתף פעולה אבל סובל מדיכאון ומבדידות.
אם זה לא מספיק אז התובעת כמעט לא ביקרה את המנוח בבית האבות ולא היה ביניהם קשר למעט כשהילדים לקחו אותו לסעודות משפחתיות. גם שיתוף כלכלי לא היה בין השניים, שכן מהראיות עלה כי החשבונות שלהם היו נפרדים והעסק היה רשום על שם התובעת בלבד.
לפיכך, התביעה לקצבת שאירים נדחתה ללא חיוב בהוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד רונן בן צבי
- ב"כ הנתבע: עו"ד רונית סגל
עו"ד נטלי פולג
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.