הקבלן יפצה את הפועל שנדרש להרים פלטות בטון כבדות ושבר שתי חוליות בגבו ב-383,500 שקל. בתוך כך השופטת מתחה ביקורת על "שינוי של 180 מעלות" בגרסתו של הקבלן.
בית משפט השלום בבאר-שבע הורה לקבלן בנייה לפצות פועל פלסטיני שנפצע בגבו בתאונת עבודה. השופטת נעם חת-מקוב מתחה ביקורת על הקבלן אשר שינה את גרסתו "שינוי של 180 מעלות" בכל הקשור להתרחשות התאונה, וקבעה כי בכל מקרה הוא התרשל כלפי הפועל.
התאונה התרחשה בשנת 2000. התובע, תושב עזה, טען שביחד עם אחיו הרים פלטות בטון במשקל של 60-70 ק"ג במטרה להרכיבן על קיר, ובמהלך ההרמה נפגע בגבו. בדיעבד התברר ששבר שתי חוליות.
עוד הוא טען כי הנתבע הנהיג שיטת עבודה לא בטיחותית, ללא השגחה של מנהל עבודה וללא הדרכה לעובדים.
הקבלן-הנתבע הכחיש תחילה את התרחשות התאונה וטען כי התובע לא נדרש להרים משאות כבדים, וכי כלל אין לו פלטות מהסוג הזה. הוא אף טען כי התובע סבל מבעיות גב עוד לפני המקרה, ולכן הוא לא היה מעז לבקש ממנו להרים משאות כבדים.
גרסה זו נטענה בתחילת המשפט וגם לאורך שלב חקירות העדים, אולם למרבה ההפתעה, בשלב הסיכומים של המשפט, שינה את גרסתו ואישר את גרסת התובע.
זאת ועוד, הוא טען כי הרמת פלטות באותו משקל היתה פעולה שהתובע ביצע פעמים רבות במהלך עבודתו, ובאופן כללי היה בעל ניסיון רב ואף הפנה לכך שהתובע לא ידע להשיב לשאלה "מה עשה הנתבע לא טוב".
השופטת חת-מקוב הבהירה שהשינוי בגרסתו משליך באופן כללי על אמינותו של הנתבע, וכתבה כי "הסכמת הנתבע לגרסה העובדתית של התובע בסיכומים מובילה למסקנה הלא נעימה, כי הנתבע העיד עדות שקר בבית המשפט. כיצד ניתן אם כן לקבל טענה כלשהי של הנתבע, כשהוא טוען פעם אחר פעם שהוא משקר?"
בהמשך עבר הדיון לטענת הנתבע שלפיה התביעה התיישנה. אלא שהשופטת דחתה גם את טענה זו, לאחר שסקרה את השתלשלות האירועים. בין היתר, השופטת קבעה כי על המקרה חל סעיף מסוים בחוק ההתיישנות, לפיו בחישוב תקופת ההתיישנות לא ייספר הזמן שבו אחד מבעלי הדין נמצא בשטח מדינה אשר התנאים או היחסים בין המדינות לא מאפשרים לו לקיים את הבירור המשפטי.
היות שככל הנראה רק במהלך שנת 2013 התגבש הנוהל לאפשר את כניסתם של תושבי רצועת עזה לישראל במסגרת הליכים אזרחיים, הרי שהתביעה לא התיישנה.
"צפה את האפשרות"
מכאן עברה השופטת חת-מקוב לשאלת האחריות המשפטית, והבהירה כי משהנתבע חזר בו מטענתו כי לא הייתה תאונה והסכים שהיא נגרמה כשהתובע הרים פלטות במשקל של 60-70 ק"ג, הרי שהנתבע עצמו מסכים שנהג באופן רשלני.
"משהתברר כי הנתבע אפשר לתובע ולאחיו לבד להרים פלטות במשקל זה ודרש מן התובע להרים פלטות למרות בעיות הגב הנטענות, אין מנוס מן המסקנה כי הנתבע צפה את אפשרות הפגיעה בתובע והפר את סטנדרט הזהירות שהוא עצמו סבור שדרוש", כתבה.
בנוסף, השופטת הבהירה כי לנוכח "חוסר המהימנות המוחלט" של הנתבע, אין לקבל את טענתו בעיות הגב הקודמות של התובע.
לאחר שניתחה את מצבו הרפואי והנזקים שנגרמו לתובע, אשר כללו בעיקר הפסדי שכר וכאב וסבל, השופטת חייבה את הנתבע ב-308,500 שקל, וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 75,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד עבדאללה חראזין
- ב"כ הנתבע: עו"ד יעקב רביבו
עו"ד שחר גולן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.