כשנתיים לאחר שרכש מרצדס בייבוא אישי ושילם את כל המיסים, התעוררה רשות המיסים, וטענה שהציג קבלה פיקטיבית וחייבה אותו ב-70 אלף שקל. השופט ביטל את החלטת הרשות וקבע שהיא אינה סבירה בעליל.
בית משפט השלום בטבריה קיבל את תביעתו של עורך דין שרכש מכונית, וביטל את החלטת רשות המסים שחייבה אותו בכ-70 אלף שקל ביתר. השופט סאמר חטי'ב קבע כי החלטת הרשות אינה סבירה, שכן הראייה היחידה עליה התבססה הייתה חלשה. לפיכך הוא ביטל את ההחלטה ופסק לעורך הדין (התובע) הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
ביולי 2013 האיש ייבא לארץ מרדצס SLK200(שנת ייצור 2012), אותה רכש ב-17 אלף אירו מ"יוניטרייד" שבגרמניה. הוא הצהיר על הרכישה ועל המחיר, ולאחר קבלת אישורה של הרשות המיסים – שילם את כל המס בעדה.
כשנתיים לאחר שנהג במכונית, הוא מכר אותה לאדם אחר. כמעט מיד לאחר מכן, הוא זומן לתשאול ברשויות המס. חוקר הציג לו קבלה של חברת "מאייר" הגרמנית, על פיה הרכב נרכש על ידו במחיר של כ-26 אלף אירו, ולא ב-17 אלף כפי שהצהיר. האיש לא ידע מה מקור הקבלה והכחיש את פרטיה.
כעבור חודש הוא קיבל מכתב דרישה לתשלום של כ-70 אלף שקל, לאחר שרשות המסים העריכה מחדש את שווי המכונית והמס עבורה, וכן הצמידה למס קנסות וריביות שנצברו במשך שנתיים.
עורך הדין ניסה לשוחח עם הממונה במשרדי המכס, ולהסביר שמדובר בטעות – אך דבריו נפלו על אזנים ערלות. בנובמבר 2015 הוא פנה לבית המשפט בבקשה לבטל את החלטת הרשות.
המדינה – הנתבעת – הסבירה כי בעקבות תופעה ידועה של "הנמכת מחיר" בייבוא אישי של רכבי יוקרה, היא עורכת בדיקות מדי פעם, ובין היתר נחקרה גם רכישת התובע. לדבריה, התברר שהמחיר ששילם התובע בפועל – גבוה ב-10,000 אירו מזה שעליו שהצהיר.
לתמיכה בטענותיה היא הגישה מסמך אחד בלבד – הקבלה של "מאייר", בה מפורטים מועד הרכישה, פרטיו האישיים של התובע, מספר שלדה, קילומטראז', סכום העסקה ועוד.
התובע הכחיש שהיה מעורב בפעולה של "הנמכת מחיר" וטען שאינו מכיר את חברת "מאייר", וכי מעולם לא העביר לה כספים או קיבל ממנה כל תמורה. הוא סבר שמדובר במסמך מזויף או בהתחשבנות בין סוחרים, ואולי אף בניסיון להלבנת כספים.
"בעיה עם המחירים"
גרסת התובע הייתה עקבית וחזרה על עצמה גם ברשויות המס וגם בפני השופט ח'טיב, שמצא את עדותו מהימנה. גרסתו אף נתמכה בראיות, שכן התובע הביא לעדות את פקידת הבנק שלו, שאישרה העברה בנקאית על סך 16 אלף אירו מהחשבון לטובת "יוניטריידר", והוסיפה כי באותה תקופה לא בוצעו העברות בנקאיות נוספות מחשבונו לחו"ל.
לעומתו, השופט הבהיר כי המדינה לא הניחה כל תשתית ראייתית להחלטתה לחייב את התובע בגרעון המס. המסמך היחיד עליו התבססה היה - חשבונית "מאייר".
לפי השופט, נסיבות החלטת הרשות היו בעייתיות, שכן החוקר מטעמה הודה שאין בידיו החלטה כלשהי של רשויות המס בגרמניה, לפיה חשבונית "יוניטריידר" היא זו שהייתה מזויפת, והוסיף כי המדינה עצמה מצאה דווקא בקבלות של "מאייר" – "בעיה עם המחירים", לא פעם ולא פעמיים.
השופט הסביר כי אין די בהצגת חשבונית שמשקלה ומהימנותה נמוכים – כדי לבסס את החלטת המדינה, ולכן החלטתה לקבוע ערך גבוה יותר לרכב – אינה סבירה, באופן בולט וצורם, כמו מחדלי החקירה שקדמו להחלטה.
- ב"כ התובע: עו"ד קופטי מנסור
- ב"כ הנתבעת: באמצעות פרקליטות מחוז צפון
עו"ד זהר נסים
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.