מנהל משמרת במפעל פלסטיק תבע את מעסיקתו לאחר שפוטר משום ששתה לכאורה אלכוהול בזמן העבודה. בפסק דין שניתן השבוע, קבע בית הדין לעבודה שהמפעל פעל בפזיזות ואף ניהל חקירה בעייתית מאד.
לאחר 14 שנות עבודה מוצלחות בחברת "פלסטופיל הזורע", המייצרת אריזות פלסטיק, נדהם אחד ממנהלי המשמרת כאשר פוטר לפני שנתיים, על רקע חשדות לפיהם שתה אלכוהול בזמן העבודה.
המנהל, שהכחיש כי שתה בזמן העבודה, קיבל פיצויי פיטורים וכן פיצויים על פיטוריו ללא הודעה מוקדמת, אך לא הצליח להתאושש מתחושת העלבון שחווה, והגיש בשנת 2015 תביעה נגד מעסיקתו לשעבר, בבית הדין לעבודה בנצרת.
התובע דרש פיצוי בסך 50,680 שקל, בטענה שפוטר שלא כדין, על בסיס רכילות בלבד, וסיפר כיצד הנתבעת התעלמה מהכחשותיו הגורפות בכל הנוגע לשתיית אלכוהול בעבודה.
בנוסף, הוא דרש פיצוי בסך 50,000 שקל עבור הפגיעה בשמו הטוב, כיוון שמן ההודעה שהנתבעת פרסמה במפעל על פיטוריו, ניתן להבין שהוא "שתיין" ו"אלכוהוליסט".
מנגד, הנתבעת טענה כי פיטרה את התובע ועובד נוסף לנוכח ממצאים שגילה משרד חקירות מטעמה. לדברי הנתבעת, בשיחה שהוקלטה התובע עצמו אף הודה ששתה אלכוהול בזמן משמרת לילה, וזו עילה לפיטורים.
בכל הנוגע להודעה שפרסמה לעובדיה, הנתבעת הבהירה כי לא פרסמה את שמו של התובע, ולא כינתה אותו בשמות גנאי. לטענתה, ההודעה פורסמה בתום לב, ומתוך מטרה להרתיע את העובדים מביצוע עבירת משמעת כה חמורה של שתיית אלכוהול בזמן העבודה.
פוטר על בסיס שמועה
אב בית הדין השופט ד"ר טל גולן, הבהיר כי ככלל, למעסיק יש זכות לפטר את עובדיו. עם זאת, השופט הבהיר כי כאשר מעסיק מחליט לפטר עובד על רקע התנהגותי, עליו לוודא שהחלטתו מבוססת על ראיות.
במידה שהפיטורים אינם מבוססים על תשתית ראייתית איתנה, נופל בהם פגם שעלול לגרום לביטולם או תשלום פיצוי, הסביר השופט.
מכאן השופט ניגש לראיות הצדדים והופתע לגלות שגרסת הנתבעת שלפיה התובע הודה במעשיו, אינה מדויקת, בלשון המטעה.
לדברי השופט, לא רק שהתובע לא הודה בשתיית אלכוהול, אלא שהוא הכחיש זאת ללא הרף. השופט אף הביע את סלידה מהתנהלות הנתבעת, שאפשרה לחוקר מטעמה לתשאל את התובע בצורה כוחנית ובעייתית, תוך איומים מרומזים על עתידו הכלכלי אם לא ישתף פעולה, והכל במטרה לסחוט ממנו הודאה.
"הפעלת אמצעי חקירה ותשאול של העובדים, אינה יכולה להיעשות כאילו הם היו נחקרים במשטרה, וכאילו הם בהכרח נחקרים בגין ביצועה של עבירה פלילית", הדגיש השופט, שהתרשם כי התובע "סומן מראש" על בסיס דיווח של עובד אחר – שכלל לא זומן לעדות.
לפיכך, השופט קבע כי החלטת הנתבעת לפטר את התובע בטענה ששתה אלכוהול בזמן משמרת, נעשתה מבלי שננקטו אמצעים ראויים לברר את החשדות, במיוחד לאור הכחשותיו החוזרות של התובע, שנחשב לעובד ותיק ומוערך במפעל.
למרות התנהלותה הבעייתית של החברה, שכאמור בחרה להתבסס על שמועות מאשר על עובדות, השופט קבע כי ההודעה שפרסמה אינה נחשבת ללשון הרע. את החלטתו הסביר השופט בכך שמדובר בהודעה עניינית שנשלחה על רקע פיטורי עובדים עקב בעיות משמעת, ולא כללה כינויים מעליבים.
משכך, תביעתו של התובע התקבלה באופן חלקי, והנתבעת חויבה לשלם לו 50,680 שקל כפיצוי עבור פיטוריו שלא כדין, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד הילה ברוך
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נעמי אשחר
עו"ד מיכאל מדובוי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.