מבוא
במהלך השנים האחרונות היינו עדים לתופעה שהלכה וגברה של אתרי שיתוף קבצים באינטרנט, שהם למעשה השיטה המקוונת להפרת זכויות יוצרים, אולם בתי המשפט לא מיהרו להתערב. בארה"ב הוגשו מספר תביעות שניסו לתקוף את ההעתקה הדיגיטאלית באמצעות הוצאה אל מחוץ לחוק של מכשור שנועד להעתקה והשמעה של יצירות שהועתקו באופן דיגיטאלי (צורבים, נגני 3MP), כולן נדחו בשל הטענה החוזרת, שהמכשור משמש גם למטרות חוקיות.
פריצת הדרך הראשונה הייתה בסוף חודש יוני השנה בארה"ב בפסק דין תקדימי של בית המשפט העליון, שקבע כי למרות שיתכן שתיאורטית יש לתוכנות שיתוף הקבצים גם שימוש לגיטימי, הרי שהוא שולי לחלוטין (MGM v. GROKSTER).
תוכנות שיתוף קבצים, שידועות יותר בכינוי P2P, (כגון EMULE, SUPER EMULE, BITTORRENT, Napster, KAZA ועוד), כולן תוכנות קוד פתוח שפותחו חינם ע"י משתמשי האינטרנט ומשתמשי אתרים, כשכל פעילותם המסחרית מבוססת על הפרת זכויות. אתרים שונים משמשים אינדקס למציאה, איתור, תיקון והורדת קבצי מוסיקה, סרטים, תוכנות ומשחקים ע"י המשתמשים ללא הרשאה ותוך הפרת זכויות יוצרים.
התוכנות לשיתוף הקבצים פותחו אך ורק לשם הקלה ופישוט של מלאכת שיתוף הקבצים.
כיצד פועלות תוכנות שיתוף הקבצים?
למעשה התוכנות הנ"ל מותקנות ע"י כל משתמש ומשתמש על גבי המחשב האישי שלו המצוי בחזקתו. כשהמחשב האישי מחובר לאינטרנט, הוא הופך להיות למעשה שרת קבצים, שמאפשר לכל משתמש אחר שיש לו תוכנת שיתוף קבצים דומה, "לחדור" למעשה למחשב שלו ולהעתיק משם קבצים. כיוון שיש משתמשים רבים שמעוניינים בקובץ מסוים, תוכנת שיתוף הקבצים יודעת לאתר את כולם ולסייע בהורדת הקובץ המבוקש בו זמנית ממספר מחשבים וכן בהעלאתו לרשת ממספר מחשבים, בכך למעשה מסייעים למהירות ההורדה וההעלאה של הקבצים.
על מנת שכל המשתמשים יוכלו ליהנות מקובץ מסוים, נוצרים ברשת ובמחשבים של כל משתמש ומשתמש עותקים של הקובץ או חלקים מהותיים ממנו. בעלי האתרים הם אלו שמתחילים את שרשרת ההפצה. הם מחלקים כל קובץ למספר חלקים בהתאם לגודלו ומאפשרים הפצתו בחלקים. היתרון בכך הוא, שמשתמש שהחל להוריד קובץ וטרם סיים, כבר משמש שרת של חלקי הקובץ שכבר הועתקו למחשב שלו, עבור משתמשים אחרים. כך נוצרים אלפים או מאות אלפים של משתמשים, שיוצרים בהצטרפותם אין ספור עותקים מפירים של קבצים שמכילים הקלטות מקוריות.
הערכת הנזק
הנזק לבעלי הזכויות מוערך במאות מיליוני דולרים. כל תקליט או סרט מועתק למעשה בכמויות אדירות. אלפים ואף מאות אלפים של עותקים מפירים של כל תקליט או סרט, מופצים חינם באמצעות תוכנות השיתוף ואתרי האינדקס, ובכך הם מייתרים את הצורך ברכישת התקליט או הסרט. תקליטור ריק לצריבה עולה כ- 1 ₪ - 2 ₪ - זוהי כל העלות שתהיה למי שיוריד לדוגמא את כל 11 התקליטורים של הזמר אביב גפן מאחד מהאתרים לשיתוף קבצים.
לא חברת התקליטים, לא הזמר המבצע, לא המלחין ולא כותב המילים – אף אחד מהם לא יקבל אפילו שקל אחד עבור עשרות אלפי העותקים שמופצים חינם ללא הרשאה.
עמדת בתי המשפט בעולם
בית המשפט העליון האמריקני התייחס בפסיקתו, בין היתר, למשתמשי תוכנת "נאפסטר", וקבע שיש להטיל אחריות על מפיצי תוכנות שיתוף הקבצים על אף שהשימוש בפועל נעשה ע"י צדדים שלישיים, תוך שהוא מוצא שהם מבצעים הפרה עקיפה של זכויות היוצרים של התובעות בפרשה, ולפיכך מצא את התוכנה מפירה, ואסר את השימוש בה.
החלטה דומה ניתנה לאחרונה באוסטרליה בהקשר לתוכנת KAZA.
Universal Music Australia Pty Ltd v Sharman License Holdings Ltd [2005] FCA1242 (5 September 2005) Federal Court of Australia))
המצב בישראל
בתי משפט רבים בעולם כבר חוו דעתם בנושא הפרות זכויות היוצרים ההולכות ומתרבות ברשת האינטרנט, ועל הצורך להלחם במפרים, אשר הטכנולוגיה הפכה את מלאכתם לקלה, זמינה, וכמובן נגישה יותר לציבור.
למרות זאת, רק לפני כחודשיים החלה המערכה בישראל כנגד התוכנות לשיתוף קבצים והאתרים שמעודדים את הפעילות באמצעות קבצים אלו.
במקביל להצעת חוק המתגבשת בנושא, החלו חברות התקליטים ומפיקי הקולנוע הישראלים במערכה כנגד ההעתקה המסיבית של יצירותיהם באמצעות התוכנות לשיתוף קבצים.
ביום 11.9.05 הוציא בית המשפט המחוזי בחיפה צו מניעה ארעי וצו כינוס נכסים כנגד מפעילים של מספר אתרים לשיתוף קבצים, כמו גם צו כנגד ספקים של שירותי הגישה "אינטרנט גולד" "וקווי זהב 012", שחוייבו לחסום את הגישה לאתרים www.lionetwork.co.il, www.lala.co.il, www.shift.co.il, www.subcenter.co.il. (א 915/05 אן. אם. סי מוסיקה בע"מ ואח' נגד אבי הירש ואח').
האתרים חדלו לפעול זמנית בהוראת צווים אלו. כאמור, המערכה כנגד אתרי שיתוף הקבצים כמו גם כנגד התוכנות לשיתוף קבצים בעיצומה.
לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:
א 915/05 אן. אם. סי מוסיקה בע"מ ואח' נגד אבי הירש ואח'
METRO-GOLDWYN-MAYER STUDIOS INC. ET AL v. GROKSTER, LTD., ET AL
Universal Music Australia Pty Ltd v Sharman License Holdings Ltd
* מחברת המאמר הינה בעלת משרד "עו"ד ד"ר פרזנטי ושות'", המשמש כמחלקת קניין רוחני במשרד בלטר-גוט-אלוני, מרצה, חברה במספר ועדות ממשלתיות שעוסקות בחקיקה בענייני קניין רוחני ומחברת הספר "דיני זכויות יוצרים" ומגוון מאמרים בארץ ובחו"ל.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.