ערבות בנקאית פקעה לפני סיום התמ"א – עורך הדין של הדיירים יפצה

יזם בפרויקט תמ"א 38 קרס והותיר דיירים עם ליקויים. תביעה שהגישו נגד עורך הדין שליווה אותם בפרויקט התקבלה חלקית והוא ישלם כ-150,000 שקל

השופט אבישי רובס קבע לאחרונה שעורך דין שליווה דיירים בפרויקט חיזוק בחיפה התרשל בייצוג. בפסק הדין צוין כי עורך הדין כשל, בין היתר בכך שהסכים להחליף ערבות בנקאית שנתן היזם בבטוחה נחותה יותר בדמות שיק של החברה. השופט הבהיר שעקב מחדלי הנתבע, התובעים איבדו את הבטוחה היחידה שהגנה עליהם ומדובר בהתרשלות חמורה.

את התביעה הגישו ארבעה בעלי דירות בבניין שכולל שש דירות והיא הועמדה על סך של כ-2 מיליון שקל. הם סיפרו שב-2013 פנה אליהם יזם והציע להם לבצע פרויקט חיזוק. התובעים פנו לנתבע כדי שיסייע להם וילווה אותם משפטית בתהליך. לטענתם, בדיעבד הסתבר שהנתבע התרשל בניסוח ההסכם, לא דאג לתובעים להגנות בסיסיות, לא יצר תנאים שיאפשרו פיקוח ראוי על ביצוע הפרויקט ולא דרש ערבויות להבטחת זכויותיהם.

לדברי התובעים, היזם החל בבנייה ביוני 2016, באיחור ניכר וללא ליווי פיננסי של בנק מלווה. הבנייה הייתה אמורה להסתיים בתוך 18 חודשים אך זה לא קרה. עבודות הבנייה בוצעו ברמה נמוכה מאוד, תוך הפרה של כללי עבודה תקינים והוראות ההסכם. 

בספטמבר 2019 נודע להם שהיזם עומד בפני הליך חדלות פירעון. הם פנו לנתבע כדי לברר מה אפשר לעשות כדי להציל את הפרויקט. בתגובה הוא הודיע להם שתוקף הערבות האחרונה שהייתה בידיו פג ואין אפשרות להשתמש בה.

התובעים הדגישו שעקב התנהלות הנתבע נגרמו להם נזקים שכן הבניין והדירות נותרו בלתי גמורים.

הנתבע כפר בטענות והכחיש את הנזקים. לדבריו, מדובר בפרויקט שחרף קשיים הגיע לסיום מוצלח, כך שכל אחד מהתובעים קיבל דירה מוגדלת ומשודרגת והבניין קיבל טופס 4. לטענתו, התובעים מבקשים לעצמם חוזה "אוטופי" בדיעבד, ולא ניתן היה להגיע להסכמות אחרות עם היזם.

ידע שקיים סכסוך

השופט אבישי רובס מבית משפט השלום בחיפה הבהיר שגובה הערבות בפרויקט מסוג זה הוא הסכמה מסחרית, והסכום שנקבע על סך 600,000 שקל אינו בלתי סביר.

עם זאת, הדברים שונים בנוגע לסעיף שקבע שהערבות הבנקאית תופחת בהדרגה בהתאם להתקדמות הבנייה. השופט קיבל את טענת התובעים שלפיה התנאי לשחרור החלק האחרון של הערבות בטופס 4 לא באמת הגן עליהם. השופט הסביר שטופס 4 מתייחס לדירות חדשות ולא לדירות התובעים שעברו שיפוץ, כך שלא ניתן ללמוד ממנו שהושלמה בהן הבנייה או שהן בטוחות וראויות למגורים. לפיכך, היה על הנתבע להבטיח שהחלק האחרון של הערבות ישוחרר רק לאחר השלמת בניית דירות התובעים. 

עוד נקבע כי הנתבע התרשל כשלא דאג שתוקף הערבות הבנקאית יוארך ולחילופין כשלא חילט את הערבות הקיימת. זאת, בפרט כשידע שקיים סכסוך בין היזם לקבלן והתובעים הדגישו בפניו שהקבלן לא מקיים את חלקו בהסכם.

השופט ציין שהנתבע גם כשל כשהסכים להחליף את הערבות הבנקאית בשיק בטחון של החברה וכי היה עליו לעדכן את התובעים מיידית בהחלפה. הוא קבע שהנתבע הסתיר מהתובעים את דבר פקיעת הערבות והחלפתה בבטוחה נחותה, במשך תקופה ארוכה שנעה בין 10 ל-13 חודשים, ככל הנראה בתקווה שהזמן ירפא את המחדל. בכך הוא מנע מהתובעים לשקול אפשרויות פעולה נגד היזם טרם כניסתו להליך חדלות פירעון. "מדובר בהתרשלות חמורה והפרה מתמשכת של חובת הזהירות של הנתבע כלפי התובעים", כתב השופט. 

בסיכומו של דבר חויב הנתבע לפצות את התובעים בסך של 122,806 שקל, סכום המהווה את חלקם של התובעים בערבות הבנקאית.

בנוסף חויב הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל ובהוצאות.

• ב"כ התובעים: עו"ד נ. אור ואח'
• ב"כ הנתבע: עו"ד י. שפרבר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.