הרשות סירבה למנות את הפסילה מיום גזר הדין משום שהנהג לא הפקיד את הרישיון בבית משפט. אלא שבעתירה נקבע כי היה על הרשות ללכת לקראתו נוכח הנוסח הלא ברור של התקנות. התוצאה: הרישיון יוחזר לאלתר.
בפסק דין עקרוני שניתן לאחרונה בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב נקבע כי תקופת פסילה של שנתיים שהוטלה על נהג שהורשע ב-2015 בנהיגה בשכרות תימנה מיום גזר הדין אף שלא הפקיד את הרישיון בבית המשפט כפי שמורות תקנות התעבורה. השופטת העמיתה יהודית שטופמן קבעה כי החלטת רשות הרישוי שלא למנות את תקופת הפסילה אף שהרישיון היה אצל המשטרה, לא הייתה סבירה בהתחשב בנוסח הבעייתי של התקנות.
באפריל 2015 הוטלה על הנהג פסילה מנהלית של 30 יום שבעקבותיה קצין המשטרה לקח את הרישיון שלו והפקיד אותו במשרדי תחנת הירקון בתל-אביב. שלושה חודשים לאחר מכן הורשע הנהג בעבירה של נהיגה בשכרות ובית המשפט לתעבורה פסל את רישיונו לשנתיים.
כעבור כשנתיים פנה הנהג לרשות הרישוי בחולון כדי לברר מתי בדיוק מסתיימת הפסילה. אז התברר לו כי תקופת הפסילה עוד לא החלה להיספר משום שלא הפקיד את הרישיון בבית המשפט.
בעקבות זאת פנה הנהג למשטרה והמציא אישור שרישיונו נמצא אצלה אך נסיונו להסביר את הבלבול לרשות הרישוי לא צלח והיא סירבה ללכת לקראתו ולמנות את תקופת הפסילה מיום גזר הדין.
בשנה שעברה הוא הגיש נגד הרשות עתירה בנושא. אף שבשלב זה תקופת הפסילה המוארכת עמדה להסתיים הוא התעקש לנהל אותה בטענה שהתקנות בנושא לא ברורות, ואדם מן היישוב לא יכול להבין שגם כשרישיונו מופקד במשטרה בשל אותה עבירה שבה הורשע לאחר מכן, הוא חייב למסור על כך אישור לבית המשפט שאחרת הפסילה לא נספרת.
לעומתו טענה הרשות כי הוראות תקנות התעבורה "ברורות באופן חד משמעי" וכוונתן היא שכשהרישיון מופקד אצל רשות שונה מזו שפסלה את הרישיון - יש להמציא לרשות הפוסלת אישור.
לפיכך היא טענה כי פעלה בהתאם לדרישות הדין ובית המשפט לא רשאי להתערב בהחלטתה. עם זאת, היא ציינה כי היא מוכנה להחזיר לעותר את רישיונו "לפנים משורת הדין".
עיוות דין
השופטת שטופמן דחתה את הצעת הרשות וקבעה כי העותר זכאי לקבל את רישיון ממילא. השופטת הסבירה כי המקרה הנוכחי הוא לא מצב רגיל, שבו הרישיון נמצא אצל הנהג ועליו להפקיד אותו אצל הרשות הפוסלת (רשות הרישוי, בית המשפט או המשטרה).
בעניינו של הנהג, לפני שהרישיון נפסל על ידי בית המשפט הוא נפסל על ידי המשטרה והופקד אצלה. בגזר הדין לא נכתב שהוא צריך להמציא לבית המשפט אישור מהמשטרה והתקנה שעוסקת בנושא לא מנוסח בצורה ברורה לחלוטין, ודאי לא ל"אזרח מן השורה" שלא היה מיוצג בהליך בבית המשפט לתעבורה.
במצב כזה, קבעה השופטת, היה על הרשות להפעיל שיקול דעת ולמנוע מצב של עיוות דין שבו רישיונו נפסל הלכה למעשה למשך 4 שנים. משכך נקבע כי החלטת הרשות לא הייתה סבירה והיא חויבה להחזיר לעותר את רישיונו לאלתר ולשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 8,000 שקל.
- ב"כ העותר: עו"ד אולי קונסטנטיני
- ב"כ המשיבה: פרקליטות מחוז ת"א-אזרחי
עו"ד איתן קנול
עוסק/ת ב-
תעבורה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.