בני הזוג לא עמדו בהסכמים השונים לרכישת הנחלה במושב גילת מדודה של האישה. השופטת פסקה לטובתם סכומים שהוציאו עבור המשק לאורך השנים
בני זוג שפונו מנחלתם אחרי שלא עמדו בהסכמים להחשבתם כ"בנים ממשיכים", יפוצו ב-794 אלף שקל – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים. בני הזוג טענו שהשקיעו הון עתק עבור רכישת הבית ושיפוצו כך שמגיע להם מדוד האישה, יורש המשק, קרוב ל-3 מיליון שקל, אך השופטת חגית מאק-קלמנוביץ פסקה לטובתם כרבע מהסכום בלבד.
התובעים, בני זוג, הם דור שלישי למתיישבים במושב גילת שבצפון הנגב. במאי 2003 נחתם הסכם בין בעלת המשק דאז – סבתה של האישה – לבין בני הזוג והנתבע, אחי אביה של האישה (הדוד). על פי ההסכם הדוד הוא היורש היחיד של הסבתא, והסבתא תצהיר על התובעים כ"בנים ממשיכים" בנחלה בכפוף להסדרת חוב של מאות אלפי שקלים הרובץ על המשק ולתשלום של 50 אלף דולר לדוד.
בני הזוג לא עמדו בהתחייבותם. למרות זאת, אחרי פטירת הסבתא בשלהי 2007 הם עברו להתגורר בנחלה ובהמשך התקבלו כחברים במושב גילת. בסופו של דבר קבע בית המשפט בנובמבר 2019 כי הדוד רשאי לבטל את ההסכם מאחר שבני הזוג הפרו אותו ושהצדדים חייבים להשיב זה לזה סכומים ששולמו לאורך השנים.
שלושה חודשים חלפו והדוד מכר את המשק לצד שלישי. מאחר שבני הזוג המשיכו להתגורר בו, הרוכשים הגישו נגדם תביעת פינוי שהתקבלה בחודש נובמבר האחרון. בין לבין הגישו בני הזוג את תביעתם נגד הדוד לבית המשפט.
לטענתם הם התגוררו בנחלה שנים רבות, עשו אותה למרכז חייהם והשקיעו בה מהונם לאורך השנים. הם הוסיפו כי אין לאפשר מצב שבו הם וילדיהם "ייזרקו לרחוב" ללא מקורות כספיים לרכישת דיור חלופי. בנסיבות אלה הם דרשו שהדוד ישלם להם 2.97 מיליון שקל.
מנגד טען הדוד שהסכום היחיד אותו בני הזוג הוכיחו ששילמו היה 50 אלף הדולרים שהתחייבו לשלם לו בהסכם. הדוד לא הסתפק בהגשת כתב הגנה וצירף תביעה שכנגד בה עתר לחייב את בני הזוג לשלם לו כ-3.4 מיליון שקל, בין השאר כדמי שימוש עבור תקופת מגוריהם במשק.
היקף השיפוץ לא הוכח
השופטת מאק-קלמנוביץ דחתה את תביעה הדוד לחלוטין בנימוק שהיא לא הוכחה. אשר לתביעת בני הזוג היא קבעה שרק חלק מההוצאות הנטענות הוכחו, ובכללן צ'ק בסך 370 אלף שקל שמסרו הורי האישה לפני כעשור לאגודה השיתופית ו-189 אלף השקלים (50 אלף הדולרים) שהדוד אישר שקיבל.
בתוך כך השופטת דחתה את עתירת בני הזוג לקבל החזר של 700 אלף שקל עבור שיפוץ. לדבריה הם נמנעו מלהביא ראיה כלשהי שתוכיח את טענתם או למסור פרטים בסיסיים על השיפוץ כגון שמות הקבלנים שביצעו את העבודה ובעלי המלאכה שהיו מעורבים בה.
"אינני קובעת כי התובעים לא שיפצו את הבתים בנחלה, ואני מקבלת את טענתם ששיפוץ אכן בוצע", הבהירה השופטת, ואולם "התובעים לא הוכיחו את סכומי הכסף שהוציאו לצורך השיפוץ. בנוסף, גם לו היו מוכיחים את השיפוץ, הרי הם עצמם התגוררו בנחלה שנים רבות לאחר השיפוץ, כך שנהנו בעצמם מפירותיו, ואף נהנו מכך שביצעו את השיפוץ בהתאם לרצונם והעדפותיהם".
בשורה התחתונה קבעה השופטת שעל הדוד לשלם לאחייניתו ובעלה 794,072 שקל ובכך הסכסוך יגיע לסיומו.
- ב"כ התובעים: עו"ד אפרת אבירם-ואש
- ב"כ הנתבע: עו"ד יאיר הולנדר
עו"ד מאירה צדוק
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.