הגורמים המעורבים חויבו לשלם כ-3.5 מיליון שקל לביטוח לאומי ולבני משפחתו של פועל שנהרג לאחר שנקבר תחת מפולת סלעים ועפר.
הותר לפרסום: בית משפט השלום בנצרת קיבל בקיץ האחרון תביעה של בני משפחה של גבר בן 33 שנהרג בתאונת עבודה טראגית שהתרחשה בשנת 2007 בעת שביצע עבודות תשתית. עיריית אום אל פאחם, קבלן המשנה "חשמל תקשורת ש.א.א." ובזק חויבו לשלם למשפחתו כ-2.2 מיליון שקל ולחהזיר לביטוח לאומי כ-1.3 מיליון שקל בגין קצבאות ששילם למשפחה.
התאונה התרחשה באום אל פאחם. המנוח – עובד של "ש.א.א" – ביצע עבודות תשתית בבור בעומק של כ-2.8 מטרים. בשלב מסוים התרחשה מפולת סלעים ועפר. דפנות הבור קרסו והטיחו אותו על צינור בטון. הוא נפגע באורח אנוש, וכעבור זמן קצר אנשי ניידת טיפול נמרץ קבעו את מותו.
מספר גורמים היו מעורבים במקרה. עיריית אום אל פאחם – מזמינת העבודות. חברת בזק – "הקבלן הראשי" – שהתקשרה עם ש.א.א. – "קבלן המשנה". בנוסף, הייתה מעורבת גם חברה בשם "עסלי", שחפרה את הבור בעזרת מחפרון.
בשנת 2011, האלמנה ושני ילדיה הגישו תביעה לפיצויים נגד כל הגורמים המעורבים. התובעים טענו שהתאונה היא תוצאה של התרשלות המעסיקה (ש.א.א), המתבטאת בכך שדפנות הבור לא היו מחוזקות כראוי ולא עמדו בכללי הבטיחות של סביבת עבודה מסוכנת.
עוד הם טענו כי ש.א.א. לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה ולא סיפקה למנוח אמצעי מיגון מתאימים.
טענות דומות בדבר התרשלות וחוסר זהירות העלו התובעים גם כלפי הנתבעים הנוספים – בזק, העירייה, ו"עסלי".
מנגד, כל נתבעת הטילה את האחריות על נתבעת אחרת, וטענה שאינה נושאת באחריות, וכי לא יכלה למנוע את התאונה או את תוצאותיה.
"כולם נעדרו"
על פני 27 עמודים, השופטת רננה גלפז-מוקדי ניתחה את העדויות, בניסיון להתחקות אחר מה שקרה שם. לאחר מכן, השופטת ניתחה את החובות וההתנהלות של כל אחד מהנתבעים, וכן את מידת האחריות המוסרית שלהם כלפי המנוח.
בסופו של דבר, השופטת קבעה כי המעסיקה (ש.א.א) והעירייה נושאות באחריות בשיעור של 40%, ואילו בזק נושאת ב-20% הנותרים.
השופטת ציינה כי בזמן התאונה, בשטח לא נכח אף מנהל עבודה או מפקח. "כולם נעדרו", כתבה.
השופטת הוסיפה כי "מן הראיות אשר הובאו בפניי עולה ברורות כי לא ננקטו אמצעי בטיחות כלשהם, לא ביחס לציוד לעובדים באמצעי מיגון אישיים ולא ביחס לא בטוח דפנות הבור העמוק שנחפר קודם שייכנסו העובדים לביצוע העבודה", במשפט שמנסח בקליפת אגוז את לב העניין.
בתוך כך השופטת דחתה את התביעה נגד "עסלי" ונהג המחפרון, בנימוק שלא הובאה כל ראייה לכך שהמחפרון תרם לקריסת הבור.
השופטת אף דחתה את הטענה שלפיה המנוח אשם במידה כלשהי בתאונה, וזאת מאחר שתנאי העבודה הוכתבו לו על ידי הנתבעות, מבלי שהייתה לו שליטה בעניין.
לאחר שחישבה את נזקיו – הכוללים בין היתר נזק בגין "השנים האבודות" של יכולת הפרנסה שלו – וניכתה את התגמולים שקיבלה המשפחה מביטוח לאומי, השופטת חייבה את שלוש הנתבעות לשלם לתובעים פיצויים בסך כ-2.2 מיליון שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 450,000 שקל.
הנתבעות אף חויבו לשלם לביטוח לאומי – שהצטרף כתובע – כ-1.3 מיליון שקל, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 165,000 שקל.
אגב, בפסק הדין נכתב כי "סיבת קריסת הבור, למרבה הצער, לא התבררה".
- ב"כ התובעים: עורך דין נזיקין ויסאם שחברי ואח
- ב"כ התובע 5: (המוסד לביטוח לאומי): עו"ד י. ריינפלד ואח'
- ב"כ הנתבעות 1-3 עו"ד א. שור ואח'
- ב"כ הנתבעת 4: עו"ד גסאן אגבריה ואח'
- ב"כ הנתבע 5: עו"ד אלעד לרון
- ב"כ הנתבע 6: עו"ד מומחד עסלי
עו"ד ערן אבנון
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.