פועל נשרף בכל חלקי גופו. המפעל: אשמתו שניסה לכבות את האש

עובד מפעל לאחסון חומרים מסוכנים נכווה קשות בשריפה שפרצה בשל קצר חשמלי. המעסיקה ביקשה להטיל עליו את האשמה, בטענה שלא ברח. השופטת ביקרה את עמדתה וחייבה אותה לשלם לו כ-295,000 שקל.

בית משפט השלום בצפת קיבל את תביעתו של עובד מפעל של חברת "שי תובלה", שנפגע בשריפה שפרצה בחצר המפעל. החברה שעוסקת בהובלות ואחסון חומרים מסוכנים תשלם לעובד כ-295,000 שקל. "הנתבעת לא דאגה לסביבת עבודה ולתנאי עבודה תקינים, ולא דאגה לשיטת עבודה מתאימה ופיקוח יעיל במפעל", כתבה השופטת רביע ג'באלי.

השריפה התרחשה ב-2013. בזמן שהתובע ביצע שטיפה וניקיון של חצר המפעל אירע קצר חשמלי במכונת השטיפה וגרם לשריפה שפגעה בו בכל חלקי גופו. כתוצאה מכך הוא אושפז למשך 12 ימים בבית החולים "גליל מערבי", עם כוייות דרגה 2 בפנים, בצוואר ובידיים.

תביעתו התבססה על כך שהשריפה התרחשה שלא באשמתו, במפעל שבבעלות החברה או בשליטתה, כך ש"הדבר מדבר בעד עצמו" ומעיד על רשלנות החברה כמעסיקה.

מנגד, החברה התכחשה לתאונה, ולחלופין טענה כי בכל מקרה יש להטיל על התובע את האשמה לנזקיו, שכן הוא לא ברח אלא ניסה לכבות את האש ואז נפגע.

נהג בסבירות ובאחריות

בכל הקשור לעבודות, השופטת ג'באלי ציינה כי "עדותו של התובע, ככל שהיא נוגעת לאופן התרחשות התאונה ונסיבותיה, אמינה במלואה ומהימנה בהחלט. התובע עמד בחקירה נגדית צולבת והנתבעת לא הצליחה לקעקע את מהמינות התובע או לסתור גרסתו באשר לניסיון בריחתו מהשריפה."

מעבר לכך, השופטת הבהירה כי על נסיבות התאונה ניתן ללמוד גם מהתיעוד הרפואי, מתחקיר האירוע, וכן מטפסים שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי, שהכיר במקרה כתאונת עבודה, ואשר נערך על ידי הנתבעת.

ברמה המשפטית, השופטת הבהירה כי הנתבעת, בהיותה המעסיקה של התובע, לא עמדה בחובתה למנוע מעובדיה סכנות, וציינה כי "מעסיק סביר ונבון יכול היה לצפות, וצריך היה לצפות, קיומה של סכנת פריצת שריפה, בהינתן כי מדובר בעבודה במפעל העוסק בחומרים מסוכנים ודליקים; משכך, חובה היה על הנתבעת לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים."

כמו כן, השופטת ציינה כי טענת החברה כי התובע הגביר את הסיכון כשניסה לכבות את האש בעצמו התבססה על השערות בלבד. החברה לא טרחה להזמין עדים רלוונטיים (כמו עובד שנכח במקום) או ראיות כגון סרטון מצלמות אבטחה, שיעידו על נקיטת אמצעי זהירות נאותים במקרה של שריפה בעבודה.

בנוגע לטענות בדבר אשמת התובע, השופטת ציינה כי "התובע נהג כעובד סביר ואחראי ולא ניתן לייחס לו כל אשם תורם."

את נזקי התובע, שכללו אובדן כושר השתכרות, הפסדי שכר וכאב וסבל, העריכה השופטת ב-388,000 שקל, מהם ניכתה תגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי. התוצאה היתה פיצוי של 242,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי, וכן הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.