פועל סיני שנפל מקומה שנייה יפוצה במיליון שקל

הפועל שבר את קרסולו לפני כ-10 שנים כשהועסק באתר בנייה ונפל מלוח עץ עליו עמד. בית המשפט קבע שהקבלנית התרשלה כשלא הנהיגה במקום שיטת עבודה בטוחה.

השופטת מלכה ספינזי-שניאור קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש פועל מסין נגד החברה הקבלנית ״צרפתי שמעון״ בה הועסק. הפועל נפל מגובה של 2.5 מטר ונפגע ברגלו. השופטת פסקה כי החברה לא סיפקה לו אמצעי בטיחות מתאימים או הדרכה לעבודה בגובה.    

הפועל, יליד 1964, הגיע לישראל ב-2005. ביולי 2006 הוא גויס לעבודה על ידי חברת כוח האדם ״תהילת אורי״ והועסק דרכה באתר בנייה של החברה הקבלנית ״צרפתי שמעון״.

באפריל 2009 במסגרת עבודתו באתר הוא נפל מהקומה השנייה של שלד בניין ושבר את קרסולו. בתביעה שהגיש נגד חברת כוח האדם והחברה הקבלנית הוא סיפר שבמהלך ניסיון לפרק תפסן של עמוד תמיכה בשלד עמד על לוח עץ שהוצב בין שני עמודים, איבד שיווי משקל ונפל. הביטוח הלאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה.

לטענתו, הנתבעות התרשלו כשלא בנו פיגום מחוץ לאדן החלון עליו עמד ולא סיפקו לו אמצעי בטיחות כמו רתמה ונעלי עבודה. כמו כן, הוא לא עבר תדריך בטיחות בגובה בכלל, ובשפה הסינית בפרט.       

חברת כוח האדם טענה בתגובה כי היא אחראית רק לתשלום שכרו של התובע והחברה הקבלנית היא שהייתה אחראית על נושא הבטיחות. עוד לטענתה, יש להטיל על התובע אשם תורם מכריע שכן הוא היה עובד מיומן ולמרות זאת בחר שלא לעשות שימוש ברתמת הבטיחות ונעלי העבודה שסופקו לו.       

החברה הקבלנית טענה מצדה כי התובע עבר הדרכות בטיחות בשפה הסינית וסופקו לו כל אמצעי הבטיחות הנדרשים, לרבות סולמות ורתמות.                                    

לא הודרך בסינית

השופטת מלכה ספינזי-שניאור מבית משפט השלום בתל אביב העדיפה את גרסת התובע וקבעה כי הוא הוכיח שנפל מקורה בגובה 2.5 מטר עליה עמד, מבלי שהיה במקום סולם או פיגום.

היא הבהירה כי לחברת כוח אדם הייתה אחריות לשלוח את התובע למקום עבודה בטוח, אך היא לא מילאה אחר חובתה זו ולכן אחראית לנזקיו. עוד לדבריה, גם החברה הקבלנית אחראית לנזקים שכן היא זו שבפועל נתנה לתובע את הוראות העבודה ולה הייתה השליטה באתר והחובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה.

השופטת קבעה שמהעדויות עולה שהקבלנית לא הנהיגה שיטת עבודה מסודרת וברורה וגרסת התובע כי לא קיבל הדרכה לעבודה בגובה בשפה הסינית לא נסתרה. כמו כן, הוא לא קיבל רתמות בטיחות ונעלי עבודה.

עוד קבעה השופטת כי אין להטיל על התובע אשם תורם גם אם לא נהג במלוא הזהירות.

השופטת חילקה את האחריות כך שחברת כוח האדם תישא ב-15% מהנזק והקבלנית ביתרת 85% מנזקיו.

היא העמידה את נכותו הרפואית של התובע על 22% ואת הנכות התפקודית על 30%. בנסיבות אלה, סכום הפיצוי הועמד על 550,020 שקל. מאחר שהסכום ״נבלע״ בתגמולי הביטוח הלאומי שקיבל התובע (סך של 823,445 שקל), ועל פי ההלכה הנוהגת, חויבה הקבלנית לפצות אותו ב-25% מהסכום, 116,879 שקל.

עוד חויבה הקבלנית בשכ״ט עו״ד של 27,350 שקל ובהוצאות.

• שמות ב״כ הצדדים מפורטים בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין