התובע היה בן 7 כשהגיע עם אביו לחצר בית, ובין רגע מצא עצמו שרוע וחבול בשל תקיפת הכלב. השופט חייב את בעלת הבית בפיצוי, הגם ששוכנע כי היא אינה בעלת הכלב
נער שלפני מספר שנים ננשך על-ידי אמסטף בחצר בית מסוים, זכה לאחרונה בבית משפט השלום בראשון לציון לפיצויים והוצאות בסך כ-366,000 שקלים. השופט יוני לבני חייב את בעלת הנכס בתשלום הפיצוי הגם ששוכנע כי היא לא בעלת הכלב, ושהתובע ואביו פתחו בעצמם את השער ונכנסו לביתה, ללא התראה מראש.
לפני כשמונה שנים, באפריל 2017, הגיע התובע, כיום בן 15, בליווי אביו לביתה של הנתבעת, שהייתה סוכנת הביטוח שלו. ברגע שהשניים נכנסו לשטח החצר, התנפל על הילד כלב מגזע אמסטף שהסתובב שם בחופשיות וגרם לו לנזקי גוף. בתביעה שהוגשה לבית המשפט כשלוש שנים לאחר התקרית, נטען שהאחריות לתאונה הטראומטית רובצת על בעלת הבית.
לגרסת התביעה הביקור אצל סוכנת הביטוח תואם עימה מראש, לצורך מסירת מסמכים בקשר לתאונת דרכים שעבר האב. עוד נטען כי בנה של הנתבעת היה זה שפתח לתובע ולאביו את שער החצר. לעמדת התובע, בעלת הבית התרשלה בכך שאיפשרה לאמסטף המסוכן להסתובב בגינה ללא הגבלה, ומכאן שעליה לפצותו.
בעלת הבית, מצדה, הציגה גרסה אחרת לחלוטין להשתלשלות העניינים: לדבריה הילד התלווה לאביו שהגיע לבקר את בנה, חבר שלו. אלא שהביקור לא תואם עימה מראש, והשניים נכנסו לחצר באמצעות קוד הכניסה שהאב ידע. בתוך כך טענה הנתבעת שהאמסטף בכלל לא שלה אלא בבעלות בנה, ומכאן שלא הייתה לה אפשרות למנוע את הנזק והיא אינה אחראית לו
פוסט טראומה
השופט לבני הסביר שלפי פקודת הנזיקין, חובת הפיצוי בשל נזק גוף שנגרם על-ידי כלב רובצת על "בעליו, או מי שמחזיק בו דרך קבע". בעוד שקיבל את טענת הנתבעת לפיה היא אינה בעלי האמסטף, קבע השופט שהיא זו שמחזיקה בו דרך קבע, ולכן נושאת באחריות לנזק.
"משעה שהכלב התגורר במקרקעין שבבעלות הנתבעת, ושהה כשהוא משוחרר בחצרה, הרי שבכל רגע נתון הייתה לנתבעת שליטה, השפעה ויכולת פיקוח על מעשיו של הכלב", נימק השופט את מסקנתו. הוא ציין אמנם שהפקודה מחריגה מסיגי גבול מזכאות לפיצוי, אלא שלדבריו - אין בעצם כניסת אבי התובע לחצר ביוזמתו, עם הקוד שבידיעתו, משום הסגת גבול השוללת פיצוי.
לעניין זה חידד השופט שדי בכך כי בעלת הבית הייתה מודעת לזה שאבי התובע, כמו חברים נוספים של בנה, ידע את קוד הכניסה, מבלי שהביעה התנגדות לכך, על מנת לקבוע שכניסתו לחצר הייתה כדין ואינה הסגת גבול.
אכן, כתב השופט, "קיים טעם לפגם בכך שאבי התובע - שידע אף הוא על כך שבמקרקעין מצויים כלבים ושישנו מנגנון המונע כניסה חופשית אליהם - בחר להיכנס אל המקרקעין, לראשונה עם בנו הקטן, ללא תיאום מראש וללא התראה". אלא שלדבריו, הדבר לא צריך לעמוד לרועץ לתובע, שהיה אז כבן שבע בלבד.
בפסק הדין צוין שעקב הנשיכה פיתח התובע פוסט טראומה ונזקק לטיפול פסיכולוגי, ונותרו לו צלקות מכערות בקרקפת ובצוואר. על הרקע הזה קבע השופט שהנער יפוצה ב-296,076 שקלים בשל נזקיו השונים, כגון הפסד פוטנציאל השתכרות לעתיד והוצאות רפואיות, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כ-70,000 שקלים והוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד אסף אמסלם
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ישי בית און
עו"ד אפרים גלסברג
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.