ההורים טענו שכוונתם בזמנו הייתה להעניק לבתם מגרש בלבד, ולא זכויות נוספות כמו קרקעות שיוקצו בעתיד אשר מיועדות לשאר ילדיהם. השופטת קבעה שהצדק עמם
קיבלה אצבע וביקשה את כל היד: אישה שקיבלה מהוריה ב-2007 מגרש במושב בגליל העליון, אשר לימים הפך לנחלה, טענה בבית המשפט למשפחה בצפת לבעלותה על כל הזכויות הנלוות כמו מקרקעין לבניה, מגרש בהרחבה עתידית, אדמות חקלאיות, מכסת ביצים ואמצעי ייצור נוספים. הוריה, לעומת זאת, עמדו על כך שהתכוונו לתת לבתם מגרש בלבד. סגנית הנשיא אביבית נחמיאס קבעה שההורים יוכלו לנקוט בהליכים לפיצול השטחים מהנחלה שאינם שייכים לבת.
הורי הנתבעת הם בעלי זכויות בנחלת מייסדים במושב כרם בן-זמרה. ככאלה הם המליצו ב-2007 על בתם, הנתבעת, לקבלת מגרש במושב, עליו בנתה יחד עם בעלה את ביתם. לימים הוחלט על הפיכת המגרש לנחלה, כלומר על מתן זכויות עודפות בגינו. בתביעה שהגישו ההורים וארבעת ילדיהם נגד הבת מקבלת המגרש, ביולי 2022, נטען שהכוונה הייתה להעניק לאחרונה מגרש בלבד, בלי הזכויות שמעבר לכך.
לטענת ההורים כשהתברר להם כי המגרש עתיד להפוך לנחלה הם הסכימו לרשום אותה על-שם הנתבעת בנאמנות בלבד, כשהיה ברור כי קרקעות נוספות שיוקצו לנחלה בעתיד יועברו לשאר בנותיהם.
מנגד טענו הבת ובעלה שהם בעלי הזכויות בנחלה. לשיטתם, לאחר הקצאת המגרש הוא כבר לא קשור להורים וההחלטה להפוך את המגרש לנחלה אינה נוגעת להם. כל זכות שנולדה להם בהמשך מאותו המגרש, שייכת להם ולהם בלבד.
לא התכוונו להפלות
"ממכלול הראיות שהובאו בפניי, כמו גם מהתרשמותי מהצדדים, עולה בצורה ברורה כי חרף העובדה שבמועד הקצאת המגרש לנתבעת הייתה היתכנות ברורה כי המגרש בהרחבה יהפוך לנחלה – ההורים ביקשו להעניק לנתבעת את הזכויות במגרש בלבד, על מנת שתוכל לבנות עליו את ביתה, כאשר ההורים מעולם לא התכוונו להעניק לנתבעת את זכויות הנחלה על כל מרכיביה", כתבה השופטת נחמיאס בפתח פסק דינה.
התרשמותה הייתה כי מדובר במשפחה "מטריארכלית" וכי אם המשפחה הינה דומיננטית ועל-פיה יישק דבר. ממילא, כך השופטת, לא הגיוני שהאם תשאיר את חלוקת הרכוש המשפחתי ל"יד המקרה" ותיתן סתם כך את הנחלה כולה לאחת מבנותיה בלבד תוך קיפוח יתר ילדיה. בפועל הסכימה השופטת עם תזת התביעה לפיה הכוונה הייתה להעניק לבת מגרש בלבד, ולא נחלה.
אינדיקציה נוספת לכך שכוונת ההורים לא הייתה להעניק לנתבעת את מלוא הזכויות בנחלה, הייתה העובדה שגם לשיטתה – היא לא הייתה "הבת המועדפת" מבין אחיה. הנתבעת אף הגדילה לטעון שהוריה, ובפרט אמה, התעמרו בה לאורך השנים. לדברי השופטת מדובר בעובדה הסותרת חזיתית את קו ההגנה לפיו ההורים ביקשו להעניק לנתבעת מגרש עם פוטנציאל לנחלה, ללא סייג או תנאי.
לפיכך השופטת קיבלה את טענת ההורים לפיה העניקו בזמנו את המגרש לבתם רק משום שבאותה תקופה היא התחתנה ובנתה את ביתה, כאשר לא היה בכוונתם להפלות את יתר בנותיהן אלא להעניק להן מהקרקעות שיוקצו למשפחה בעתיד. בשל כך השופטת קבעה שההורים יוכלו לנקוט בהליכים המתאימים מול רמ"י והמוסדות המיישבים לצורך פיצול אדמות הבת מהשטחים השייכים להורים, וכי ההחלטה למי להעניק אותם תינתן להם בלבד, כפי כוונתם המקורית.
הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד רויטל כרם
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שמואל גייער
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 18872-07-22
עו"ד מאירה צדוק עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.