הדודה טענה שרישום הדירה על-שם אחיינה נעשה בנאמנות בלבד על רקע סכסוך רכושי עם בעלה לשעבר. מנגד, האחיין גרס שהדירה ניתנה לו במתנה וביקש לסלק ממנה את דודתו. כך זה נגמר
בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל לאחרונה תביעה שהגישה קשישה בשנות התשעים לחייה, להצהיר עליה כבעלים של דירה הרשומה בטאבו על-שם אחיינה. סגן הנשיאה שאהר אטרש קיבל את ההסבר של הקשישה כי הדירה נרשמה בנאמנות בלבד על-שם אחיינה, על רקע סכסוך רכושי שהיה לה עם בן-זוגה. בהתאם לכך, תביעת האחיין לסילוק דודתו מהדירה ולחיובה בדמי שכירות רטרואקטיביים – נדחתה.
הדירה מושא התביעה, ברחוב הנרקיסים שבנוף הגליל, נרכשה בשנת 1983 תמורת 10,000 דולר. אין מחלוקת שהתובעת (91), גרושה ללא ילדים, היא ששילמה את התמורה כאשר הדירה נרשמה בטאבו על-שם אחיינה, שהיה באותה תקופה תלמיד בית-ספר.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט באוגוסט 2021 הסבירה הקשישה כי הסיבה לכך שהדירה נרשמה על-שם אחיינה, הנתבע, נעוצה בסכסוך על חלוקת נכסים שהתרחש באותה תקופה בינה לבין בעלה לשעבר. במסגרת זו היא קיבלה, לטענתה, את המלצת אחותה – אימו של הנתבע – לרשום את הדירה על-שמו באופן זמני ובנאמנות, עד לסיום ההליכים מול בן-הזוג.
הקשישה סיפרה שהיא מעוניינת כיום למכור את הדירה אך לא יכולה לעשות זאת משום שאחיינה מסרב להעביר אותה על-שמה. לטענתה, העובדה שאחיינה היה קטין ללא יכולת כלכלית בעת רכישת הדירה, לצד ראיות נוספות כמו העובדה שדמי השכירות על הדירה שולמו לידיה לאורך השנים, תומכות בגרסתה שהדירה שלה.
מנגד טען האחיין שהדירה הוקנתה לו במתנה, ולא בנאמנות. את פשר העברת דמי השכירות לאורך השנים לידי התובעת תירץ אחיינה בטוב לבו וברצונו להכיר לה תודה, כאשר לדבריו העובדה שנהג כלפי דודתו באצילות נפש אינה צריכה לעמוד לו לרועץ.
לפיכך, לצד כתב ההגנה הגיש האחיין תביעה שכנגד בה עתר לסלק את דודתו מהדירה ולחייבה בדמי שכירות שבע שנים לאחור.
"אין לי עניין בדירה"
השופט אטרש הסביר שבהתאם לפסיקה צדדים יכולים ליצור ביניהם "נאמנות משתמעת" אותה ניתן להסיק ממערכת היחסים שביניהם ומהתנהגותם. לדבריו זה בדיוק המקרה כאן, כאשר מסקנתו נשענה בעיקר על עדותה העקבית, המשכנעת והאמינה של התובעת לפיה רישום הדירה כפי שנעשה, בוצע בהמלצת אחותה בשל הקשיים שחוותה בניסיונה לקבל גט מבעלה.
אינדיקציה נוספת התומכת בגרסת התביעה הינה, לדברי השופט, העובדה כי הדודה היא שטיפלה בכל העניינים הקשורים בהשכרת הדירה, ואף קיבלה לכיסה במשך כל השנים את דמי השכירות. בנוסף, היא אישרה לשוכר לבצע שיפוץ נרחב בדירה ואף העניקה לו זכות ראשונים לרכוש אותה בעתיד, ומכאן שנהגה בדירה כבעלים.
בהקשר לכך השופט הבהיר כי אינו מאמין לאחיין שניסה להצטייר כ"אציל נפש" שויתר על כספי השכירות, תוך שקבע כי "ההפך הוא הנכון, לטעמי העובדה שהנתבע לא טרח מעולם, גם לא אחרי עשרות שנים, לממש את זכותו לקבל תקבולים עבור השכרת הדירה, מהווה ראיה בעלת משקל ממשי" לפיה הוא מעולם לא ראה עצמו כבעל הדירה האמיתי.
יתרה מזאת, חיזוק משמעותי לגרסת התביעה נמצא בשיחה שערך הנתבע עם בת-דודתו ב-2015, במהלכה אמר ש"שאין לו עניין בדירה" ואף השיב בחיוב לשאלת בת-דודתו האם יסכים להחזיר לתובעת את הדירה שלה.
בסיכומו של דבר השופט קיבל את תביעת הדודה והצהיר עליה כבעלת הדירה. בהתאם לכך נדחתה תביעת האחיין והוא חויב לשלם לה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד טארק ז' אסכנדר
- ב"כ הנתבע: עו"ד חגי אורגד
עו"ד תהילה בר-חן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.