הטבחית פוטרה אחרי 19 שנה, בלי פיצויי פיטורים, לאחר שלטענת המסעדה גנבה מוצרים בשווי של מאות אלפי שקלים. אלא שהשופטת דחתה את גרסת המסעדה, וחייבה אותה בפיצויים על פגיעה בזכויות.
ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים קיבל חלקית את תביעתה של טבחית במסעדת קפית שבעיר. השופטת שרה שדיאור חייבה את המסעדה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך כ-166,000 שקל וכן פיצויים בגין שעות נוספות, פדיון חופשה, אי הפרשה לתגמולים, עוגמת נפש ולשון הרע. בסך הכל המסעדה חויבה בכ-280,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
התובעת החלה לעבוד ב-1993 ופוטרה ב-2012. כשנה לאחר מכן הגישה תביעה לזכויות שונות, ובראשן פיצויי פיטורים.
"קפית" – הנתבעת – העלתה טענות חמורות נגד התובעת. לגרסתה, התובעת גנבה מהמסעדה מוצרי מזון וציוד בשווי של כחצי מיליון שקל, שחלקם נמצא בארון שלה שבמסעדה וחלקם בביתה. את סכום זה היא ביקשה לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובעת.
השופטת שדיאור כתבה פסק דין ארוך ושיטתי, שבו ניתחה את העדויות לעומקן והכריעה בשורה של מחלוקת. בסופו של דבר נקבע כי טענות הגניבה לא הוכחו. השופטת כתבה כי "הגם שהוגשו תצהירי מספר עובדים והודעותיהם במשטרה, אף אחד מעובדי הנתבעת לא מסר כי ראה את התובעת גונבת מוצרים מהמסעדה".
בנוסף, השופטת ציינה בין השאר כי אף שהמסעדה היתה מרושתת במצלמות, לא הוגשו סרטונים ממצלמות אלו. בהקשר זה השופטת אף הזכירה שהשמטרה סגרה את התיק נגד התובעת, מחוסר ראיות. "משלא הוכחה הגניבה, הנתבעת לא היתה רשאית לשלול מהתובעת את פיצויי הפיטורים כלל", כתבה.
עם זאת, השופטת קבעה כי התובעת אינה זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, וזאת בנימוק שלתובעת נערך שימוע כדין, שבו בחרה שלא לנצל את הבמה שניתנה לה.
הפילה את עצמה?
התובעת אף טענה שביום שבו הואשמה בגניבה, היא נפלה במדרגות המסעדה ונפצעה, בשל סערת הנפש בה הייתה נתונה. ביטוח לאומי קבע לה 42% נכות עקב הנפילה.
בטופס תביעת הפגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי, הנתבעת רשמה שהתובעת "הפילה עצמה" במדרגות – התבטאות שלטענת התובעת מהווה לשון הרע.
מנגד, הנתבעת טענה כי המשפט "הפילה עצמה" אינו לשון הרע, משום שלא כוון לפגוע או לבזות את התובעת אלא לתאר את העובדות בהתאם להבנתה. טענת הנתבעת הייתה "אמת דיברתי", שכן סברה כי כך הם פני הדברים, מה גם שבחקירת התובעת במשטרה נמסר שאמרה לחוקרת "רק אל תתני לי לראות איך נפלתי".
אלא שהשופטת השתכנעה כי לנתבעת לא היה יסוד סביר להניח שהתובעת הפילה את עצמה בכוונה, ואיש מעובדיה לא ראה את הנפילה בזמן אמת. בהקשר המשפטי, השופטת הבהירה כי "הפרסום כאמור עלול היה להשפיל את התובעת בעיני הבריות או לבזותה בשל מעשים או התנהגות שמיוחסת לה".
"חמור מכך", הוסיפה השופטת. "די היה לכתוב 'הפילה עצמה', לו כך חשבה הנתבעת. אולם בהמשך התיאור צויינו המילים: 'לאחר שנתפסו לנגד עיניה מוצרים של המסעדה שהיו בארונה הפרטי. ולאחר מכן המשטרה מצאה מוצרים נוספים של המסעדה בביתה'".
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את הנתבעת בפיצויים בסך כ-280,000 שקל, מתוכם 20,000 שקל בגין לשון הרע וכן 12,000 שקל על עגמת הנפש שנגרמה לתובעת.
בהקשר זה השופטת ציינה כי "אכן נגרמה לתובעת עוגמת נפש רבה עת פוטרה מעבודתה לאחר 19 שנות עבודה, בגיל מתקדם, על לא עוול בכפה, וללא פיצויי פיטורים".
- ב"כ התובעת: עו"ד אסף שפירא
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יעקב דוידוביץ'
עו"ד אולגה אוס
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.