משרד הביטחון הפנה למומחה שאלות מיותרות – וביטל הכרה בחיילת

החיילת לקתה בטרשת נפוצה. קצין התגמולים הכיר בקשר בין השירות לבין המחלה אך לאחר מכן שלח ״שאלות הבהרה״ למומחה מטעמו ושינה את החלטתו. ועדת הערר קבעה שהשינוי נעשה בחוסר סמכות

ועדת ערר לפי חוק הנכים קיבלה לאחרונה ערעור של חיילת לשעבר על החלטת קצין התגמולים במשרד הביטחון לבטל את הכרתו בקשר שבין תנאי השירות שלה לבין התפרצות טרשת נפוצה. קצין התגמולים הכיר בתחילה בקשר הסיבתי, על סמך חוות דעת מומחה מטעמו, אך בעקבות ערעור של החיילת שלח שאלות הבהרה למומחה ואז שינה את קביעתו. ועדת הערר קבעה ששאלות ההבהרה היו מיותרות וכי לא התגלתה כל ראיה חדשה שתצדיק את השינוי.

החיילת התגייסה לטירונות קרבית. היא סיפרה שהטירונות היתה מאוד אינטנסיבית, מבחינת המאמצים הגופניים, הרמת משאות, ריצות, מיעוט שעות שינה, ושהייה בשטח במשך ימים ללא מקלחת. לטענתה ללחץ הפיזי נלווה לחץ נפשי, לרבות עקב אירועי כניסה של בדואים למתחם הטירונות.

בשלב מסוים הופיעו אצלה תסמינים נוירולוגים שהחלו בכאב ראש חזק והמשיכו בצניחת עפעף משמאל ואיבוד ראיה בעין שמאל. כשלושה חודשים לאחר ההתקף הראשון, הופיע נימול בצד שמאל של הגוף והיא טופלה בסטרואידים. בסופו של דבר היא אובחנה כסובלת מטרשת נפוצה.

ב-2017 היא הגישה תביעה להכיר בה כנכת צה״ל לקצין התגמולים. הקצין הפנה אותה למומחה מטעמו ועל סמך חוות דעתו קבע באוקטובר 2020 כי הטרשת הנפוצה החמירה חלקית בתקופת השירות, בשיעור של 25%. 

החיילת נבדקת על ידי ועדה רפואית שהחליטה כי דרגת נכותה היא 10%, ובהתאם יוחסו 2.5% לשירות הצבאי. 

בתחילת 2021 פנה בא כוחה של החיילת לקצין התגמולים לשינוי ההכרה משיעור של 25% להכרה מלאה. קצין התגמולים לא שינה את החלטתו והחיילת הגישה ערעור. 

בשלב זה פנה קצין התגמולים למומחה מטעמו בשאלות הבהרה. לאחר קבלת התשובות החליט הקצין לדחות לגמרי את ההכרה בחיילת תוך שקבע שאין קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין המחלה. 

על החלטה זו הגישה החיילת ערר. היא טענה כי לא התגלתה כל ראיה חדשה שתצדיק ביטול ההחלטה הראשונה שהכירה בקשר הסיבתי. 

לשיטתה, פניה יזומה של קצין התגמולים למומחה מטעמו לשם קבלת הבהרות על חוות דעתו, מבלי שהמומחה שינה את חוות דעתו אינה יכולה להוות ראיה חדשה כנדרש בחוק הנכים לצורך ביטול החלטה. 

קצין התגמולים טען מנגד כי בעקבות תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, הוא נוכח שהתשתית העובדתית אינה מאפשרת לו לבסס קיומו של קשר סיבתי עובדתי ברף הראייתי הנדרש. לדבריו, אין מקום להנציח טעות מסוג זה כשמדובר בכספי ציבור. 

הליך לקוי

ועדת ערר שבבית משפט השלום בירושלים, בראשות סגן הנשיא השופט אמיר דהאן, דחתה את עמדת קצין התגמולים.

היא קבעה שמעיון בשאלות ההבהרה עולה כי הן מיותרות שכן התשובות להן כבר קיימות בחוות הדעת, והן אינן מבהירות דבר. 

הוועדה ציינה שנראה כי קצין התגמולים ניסה דרך השאלות לערער על חוות הדעת של המומחה מטעמו בהפיכת קביעותיו לשאלות, וזאת אין להתיר שכן מדובר בהליך לקוי.

עוד הבהירה הוועדה כי המומחה לא שינה דבר בחוות דעתו לאחר השאלות ומסקנותיו נותרו כשהיו. בנסיבות אלה ובהיעדר חוות דעת סותרת קצין התגמולים לא היה רשאי לשנות את החלטתו.

בנסיבות אלה ביטלה הוועדה את החלטת קצין התגמולים וחייבה אותו בהוצאות בסך 11,700 שקל.

• ב״כ המערערת: עו״ד אלמגור
• ב״כ המשיב: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.