ב-2004 הקרן כתבה לעמית שהרפורמה בשוק קרנות הפנסיה לא תשפיע על גובה הפנסיה שלו. בפועל התברר שמדובר בטעות והקצבה לה הוא זכאי קטנה בהרבה. באחרונה היא חויבה לפצות אותו ב-30,000 שקל על עגמת הנפש.
ב-2001 פוטר אדם מעבודתו בחברת הדלק הישראלית לאחר כ-17 שנות עבודה. מאחר שהאיש היה כבן 54 באותו מועד ביררה חברת דלק מול ״קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים״ – קרן הפנסיה שביטחה את עובדיה, את האפשרות לחתום מולה על הסכם מסגרת שיאפשר לעובדים המפוטרים לקבל פנסיה מוקדמת.
קרן הפנסיה הודיעה שתוכל להעניק לאיש פנסיה מוקדמת של 10,250 שקל החל מגיל 60 תמורת סכום של 165,000 שקל. במאי 2002 העבירה החברה את הסכום לקרן וכחודש לאחר מכן אישרה הקרן את ההסדר בהסכם עליו חתמה מול האיש.
כשנה וחצי לאחר מכן יצאה לדרך הרפורמה בשוק קרנות הפנסיה שנועדה לטפל בגירעונות הקשים אליהם נקלעו קרנות הפנסיה הוותיקות. כחלק מהרפורמה נקבע לקרנות הפנסיה ״תקנון אחיד״ שהחליף את התקנונים הקודמים ובנוסף גיל הפרישה לגברים הועלה מגיל 65 לגיל 67.
ב-2004 פנה האיש לקרן וביקש לברר אם הרפורמה משליכה על זכויותיו. במכתב שלחה לו מספר חודשים לאחר מכן השיבה לו הקרן בשלילה. אף על פי כן, כשביקש האיש לממש את זכויותיו בשלהי 2007 הודיעה לו הקרן שלא ניתן לעשות כן לנוכח הרפורמה, ושהקצבה לה הוא זכאי תהיה כ-8,900 שקל בלבד.
בתביעת פיצויים בסך 1.3 מיליון שקל שהגיש האיש נגד הקרן הוא טען שהנתבעת הטעתה אותו והתנהלה מולו בחוסר תום לב. הוא הדגיש שפעל בהסתמך על המידע שמסרה לו ושינה את מצבו לרעה. כך למשל הוא החליט לא להשתלב בעבודה חדשה, לפדות חסכונות, לתת כספים במתנה לילדיו ולחיות ברמת חיים התואמת את הקצבה הצפויה לו.
הנתבעת מצדה טענה שהטעות שנעשתה במכתב לתובע הייתה בתום לב, נבעה ממורכבות הרפורמה ואיננה הטעיה. היא הסבירה שבאותה תקופה הייתה אי ודאות בכל הנוגע להשלכות הרפורמה על זכויות העמיתים. המידע שעמד לרשות עובדיה היה מוגבל והם גם נדרשו לטפל בפניות של עשרות אלפי עמיתים שביקשו לברר את מעמדם.
סחרור כלכלי
השופט רונן אילן מבית משפט השלום בירושלים הדגיש בפתח דבריו את אחריותה הכבדה של הנתבעת להיזהר ממסירת מידע שגוי ולא מדויק ״שעלול להביא את העמית לסחרור כלכלי דווקא לעת זקנה כשהוא זקוק לקצבה שנועדה להבטיח את חייו בכבוד לאחר פרישתו מהעבודה״.
השופט ציין שהנתבעת הודתה שהמידע שנמסר לתובע במכתב היה מוטעה ודחה את טענתה שמדובר בטעות סבירה. הוא הבהיר שהמכתב נשלח חודשים רבים לאחר שהרפורמה יצאה לדרך ובזמן זה היתה לנתבעת שהות מספקת לברר ולבחון את מצב זכויות התובע.
מעבר לכך לדבריו, הניסיון לטעון לפטור מאחריות עקב ״מורכבות הסוגיה״ עומד בניגוד לחובת הזהירות המוטלת על הנתבעת כמי שאמונה על כספי הציבור ורווחתו בעת פרישה לגמלאות.
בסופו של דבר קבע השופט שהנתבעת התרשלה כלפי התובע במסירת המידע השגוי. עם זאת, השופט קבע שהתובע לא הוכיח נזק ממוני כלשהו ולכן פסק לו פיצוי על עגמת נפש בלבד, בסך 30,000 שקל.
בהקשר זה כתב השופט שהתנהלות הנתבעת גרמה לתובע צער רב שכן במשך כ-3 שנים הוא התנהל תחת האשליה שהוא צפוי לקבל קצבה חדשית מסוימת כשבפועל נודע לו שהקצבה לה הוא זכאי קטנה משמעותית.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובע: עו"ד מיכאל בך
- ב״כ הנתבעת: עו"ד ירון לסטרל, עו"ד שרי אמרוסי-ישי
עו"ד דורית ניסנבאום
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.