בית החולים טען להגנתו שכל אחד מבין כי לא מדובר בתזמורת אלא בניתוח שמונע פריון. השופטת חלקה עליו: "ספק אם היולדת הבינה כשהייתה מותשת ומפוחדת"
פיצויים והוצאות בסך 248 אלף שקלים – זה מה שיקבלו בני זוג בעקבות רשלנות במסירת מידע על קשירת חצוצרות שעברה האישה ברמב"ם לפני כעשור במסגרת ניתוח קיסרי. המדינה, כבעלת בית החולים, טענה להגנתה שכל הדיוט מבין כי המשמעות של קשירת חצוצרות היא מניעה בלתי הפיכה של היריון טבעי בעתיד, אך שופטת השלום בחיפה, טלי מירום, חלקה עליה בתוקף: "לא הייתה הסכמה מדעת".
התובעת (44) הגיעה ביוני 2013 לבית החולים רמב"ם, על מנת ללדת את בתה. לאחר שעות מרובות ללא התקדמות הוצע לה לעבור ניתוח קיסרי, והיא הסכימה. ברישומי בית החולים מיום אשפוזה השלישי של התובעת בשעה 12:40, נכתב שהלה "מעוניינת בניתוח קיסרי ובקשירת חצוצרות". 20 דקות לאחר מכן, בשעה 13:00, היא חתמה על טפסי הסכמה לביצוע שני ההליכים הפולשניים, והוכנסה לחדר הניתוח.
הלידה הסתיימה בשלום אך יכולת הפריון הטבעית של התובעת נגדעה, כנראה, לנצח. בתביעה שהגישו היא ובעלה לבית המשפט במאי 2020, הם טענו שניתוח קשירת החצוצרות בוצע ברשלנות, ללא כל הצדקה רפואית ומבלי שניתנה הסכמתם המודעת לביצועו. לטענת האישה היא אמנם ידעה מה זה ניתוח קיסרי, משום שעברה כזה בעבר, אלא שלגבי קשירת חצוצרות לא הבינה במה מדובר, ולא ניתן לה מספיק זמן כדי לברר על אודות ההליך.
מנגד, בית החולים והמדינה כבעליו טענו שלא נפלה רשלנות כלשהי בניתוח קשירת החצוצרות וביידוע לגביו. כך או כך, טען המומחה מטעם הנתבעים כי "לא צריך להיות רופא כדי להבין שקשירת חצוצרות אינה קשורה לתזמורת" אלא למניעת הריונות טבעיים בעתיד, כך שאין לקבל את טענת התובעת לפיה לא ידעה מבעוד מועד על משמעות ההליך.
"מנוגד לדת"
אבל השופטת מירום לא השתכנעה ולו במקצת מטענת מומחה ההגנה. "אינני סבורה כי מדובר בהליך שמשמעותו פשוטה, ברורה וידועה לכל הדיוט, שמבין מיד במה מדובר, ושאין מדובר ב'תזמורת', כהגדרתו; מדובר בענייננו באשה חסרת השכלה רפואית, וספק בעיניי האם ידעה על הליך קשירת החצוצרות, מהותו והשלכותיו, טרם הועלה זה לראשונה בפניה בשעה 12:40, חצי שעה טרם הרדמתה", כתבה.
בקשר לכך הדגישה השופטת כי בשעת ההחלטה לבצע ניתוח קיסרי הייתה התובעת אחרי שעות מרובות ללא התקדמות בלידה, כשהיא עייפה, מותשת ומפוחדת מההליך שהיא צפויה לעבור בדקות הקרובות. אינדיקציה לפחד האמור הייתה, לדברי השופטת, בקשתה מבעלה לשמור על ילדיהם "אם יקרה לה משהו".
מסקנת השופטת הייתה שהתובעת לא נתנה את הסכמתה מדעת לביצוע קשירת החצוצרות. היא דחתה בשתי ידיה את תירוץ המנתח לפיה "הבטן כבר הייתה פתוחה", כאשר בחירתו שלא לבצע את הקשירה הייתה כביכול חושפת אותו לתביעת רשלנות רפואית. לדבריה, בלתי סביר לחלוטין להציע ליולדת בת 32 בסך הכול, ששנות פריון רבות עוד לפניה, פרוצדורה בלתי הפיכה של קשירת חצוצרות, מבלי שהייתה התוויה רפואית כלשהי להליך הזה.
לכל האמור הצטרפה עדות בני הזוג לפיה אם היו מקבלים הסבר מקיף ומלא בדבר משמעות הקשירה, הם היו מסרבים לביצועה. בפסק הדין צוין שהאב כעס על כך שאשתו חתמה על טופס לביצוע הליך "המנוגד לדת שלהם", כלשונו.
לפיכך השופטת קבעה שהנתבעים יפצו את בני הזוג ב-180 אלף שקלים, בשל אי קבלת הסכמתם מדעת לקשירת החצוצרות, ובנוסף ישלמו להם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 68 אלף שקלים.
- ב"כ התובעים: עו"ד בשיר גנטוס
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ויסגלס-אלמגור
עו"ד חיה רודניצקי-דרורי
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.