נטען שהמעלית תוכננה להסיע 6 אנשים ולא רק 4. בתוספת הוצאות משפט ופיצויים עבור ליקויי בנייה ואיחור במסירה נפסקו לטובתם כ-315 אלף שקל
פיצוי עתק לרוכשי דירה מיזמית תמ"א 38 נפסק לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב: השופטת דלית ורד קבעה שבגלל איחור במסירת מפתח של למעלה משנתיים, ליקויי בנייה שנמצאו בנכס ואי-התאמה ביחס למעלית שהוקמה בבניין – היזמית תפצה את הרוכשים בכ-275,000 שקלים, בתוספת 40,000 הוצאות משפט.
הנתבעת, חברה קבלנית, התקשרה בהסכם עם בעלי דירות בבניין ברחוב ויצמן שבחולון, לביצוע עבודות חיזוק, שיפוץ ועיבוי וכן הקמת תשע דירות נוספות מכוח תמ"א 38. התובעים, בני זוג, רכשו ביולי 2016 את אחת הדירות החדשות בפרויקט - המכילה ארבעה חדרים ומרפסת שמש - תמורת 1,425,000 שקל.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט כארבע שנים אחרי הרכישה, דרשו בני הזוג פיצוי של כמיליון שקל מהיזמית, בין היתר עבור איחור בן שנתיים וחודש במסירת המפתח, ליקויי בנייה שהתגלו בנכס ואי התאמה ביחס למעלית שהוקמה בבניין. אשר לנושא האחרון טענו הרוכשים שבהתאם להסכם המכר ולמפרט היה על היזמית לספק מעלית המיועדת לשישה נוסעים, אלא שבפועל היא התקינה כזאת המתאימה לארבעה אנשים בלבד.
היזמית, מצדה, הודתה אמנם באיחור הנטען במסירה אלא שלדבריה הוא נבע מסיבות שאינן בשליטתה, אשר מקורן בעיכובים של חברת החשמל בביצוע הטמנת קו חשמל בפרויקט. בסוגיית ליקויי הבנייה סיפרה הנתבעת שהיא תיקנה כמעט את כולם, כאשר ביחס למעלית טענה שאין לבני הזוג עילת תביעה ישירה כלפיה, אלא לנציגות הדיירים בלבד.
רשלנות בכתיבת המפרט
השופטת ורד מינתה מומחה לצורך בחינת רכיבי התביעה השונים, כאשר בדיון מינואר האחרון הסכימו הצדדים לאמץ את קביעותיו ביחס לסוגיות שכר הדירה הקובע בעניין האיחור במסירה, ושווי תיקון ליקויי הבנייה. על בסיס חוות דעת המומחה קבעה השופטת שבגין האיחור במסירה על היזמית לפצות את בעלי הדירה ב-156,275 שקל, בעוד שעבור ליקויי הבנייה עליה לשלם להם כ-78,000 שקל.
אשר לנושא המעלית, שנותר במחלוקת, הדגיש המומחה שעל-פי המפרט הטכני החתום בין הצדדים היזמית התחייבה להתקין מעלית לשישה נוסעים, כשבפועל הותקנה מעלית המתאימה לשניים פחות. לדבריו מלכתחילה לא הייתה אפשרות טכנית להקים בבניין מעלית גדולה יותר, כך שמקור הטעות כנראה בהעתקה ממפרט אחר.
מסקנת המומחה ביחס למעלית הייתה שמדובר ברשלנות מצד היזמית בכתיבת המפרט הטכני, שמצדיקה לשיטתו פסיקת פיצוי לתובעים בסך 20,000 שקל. בפועל מצאה השופטת לנכון להגדיל את הפיצוי ל-30,000 שקל, סכום המשקף לשיטתה את אכזבת התובעים לעומת ציפייתם לקבל את שהובטח להם.
"ניסיון החיים מלמד שהנתון העיקרי שבו מתעניינים רוכשי דירות הוא שטח הדירה. יחד עם זאת", הדגישה השופטת, "גם למתקנים הנלווים לדירה, כגון חניה, מחסן וכן מעלית, קיימת משמעות וכל אלה יחדיו מהווים את הבסיס להחלטת הרוכש באם לקנות את הדירה אם לאו". לדבריה "ככל שהנתבעת ידעה כי לא ניתן להתקין מעלית המתאימה להסעת 6 נוסעים וכי רוחב פיר המעלית, הקיים בבניין, מתאים למעלית של 4 נוסעים בלבד, היה עליה ליידע את התובעים בעניין זה, על מנת שיהיה בידיהם כל המידע הנדרש לצורך כלכול צעדיהם".
בסיכום העניין פסקה השופטת לבעלי הדירה פיצויים בסך כ-275,000 שקל עבור רכיבי התביעה השונים, בתוספת 40,000 שקל הוצאות משפט.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אבישי רוזנבלום
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.