אישה שירשה חלק מדירה לקחה יחד עם בעלה משכנתה כדי לרכוש את הנכס מאחיה. כשנפרדה מבעלה טענה שהבית שלה, אך בית המשפט קבע שהוא שייך לשניהם
אישה שירשה מאביה דירה תיאלץ לחלוק בה עם הפרוד שלה – כך קבע בית המשפט למשפחה בתל אביב, בפסק דין שפורסם לאחרונה. בני הזוג לשעבר פרעו מכספיהם המשותפים את המשכנתה שרבצה על הדירה, ונטלו משכנתה אחרת כדי לרכוש את חלקם של אחי האישה בנכס. בנסיבות אלה קבע השופט שמואל בר יוסף שהבית שייך לשניהם, שווה בשווה.
הצדדים נישאו זה לזו לפני כ-13 שנה. מיד לאחר חתונתם עברו לגור בדירה השייכת לאבי האישה. בינואר 2013 הלך האחרון לעולמו. מספר חודשים לאחר מכן חתמו האישה ושני אחיה על הסכם חלוקת עיזבון, שלפיו הראשונה תהיה היורשת הבלעדית ובתמורה לכך היא תעביר לכל אחד מאחיה 557,300 שקל לצורך רכישת חלקו בבית האב המנוח.
בהתאם לכך, במרץ 2014 ניתן צו ירושה שלפיו התובעת יורשת את מלוא העיזבון. מכיוון שרבצה על הנכס משכנתה בסך כ-400 אלף שקל, פדו האישה ובעלה דאז, הנתבע, ניירות ערך משותפים בסכום זהה, לצורך סילוקה. ביוני 2015 הם לקחו משכנתה בסך 800,000 שקל לצורך התשלום לאחי האישה, כאשר החזריה שולמו מחשבונם המשותף.
לפני כשנתיים פרץ משבר ביחסי הצדדים והם נפרדו, מה שהוביל לסכסוך על אודות השאלה למי שייכת הדירה.
לטענת האישה, כל בני המשפחה – כולל בעלה לשעבר – ידעו שמדובר בבית ילדותה ושאביה התכוון שהיא תמשיך להתגורר בו. לעמדתה, לא הייתה כל כוונה להקנות לנתבע זכויות כלשהן בבית ומשכך יש להצהיר עליה כבעליו הבלעדיים.
לעומתה טען הפרוד שהוכח שיתוף מלא של הצדדים בכל מישורי החיים, לרבות ביחס לדירה, ולכן הוא זכאי לחצי ממנה.
השקיע מאות אלפים
ואכן, השופט בר יוסף קבע שהפרוד הוכיח "אומד דעת שיתופי בנוגע לבית". בין יתר האינדיקציות לשיתוף ציין השופט את השקעתו הכספית הניכרת של הפרוד לצורך סילוק המשכנתה של האב המנוח. לדבריו, מתוך 400 אלף השקלים ששולמו לשם פירעון המשכנתה, הוכח ש-280 אלף שקל הם כספים השייכים לפרוד עוד מלפני הנישואים.
האישה טענה אמנם שהתכוונה להחזיר לבעלה לשעבר את הכספים שהשקיע ומכאן שמדובר במעין "הלוואה" אשר אינה מקנה לו זכויות בדירה, אך השופט דחה את הטענה "החריגה והמוזרה" כלשונו.
הוא הסביר שכוונת שיתוף נלמדת מהתנהלות הצדדים בפועל כפי שנראית במשקפיים אובייקטיביות, כשלעניין זה – "נטילת משכנתה משותפת מעידה בקול ברור אודות כוונת שיתוף". השופט הדגיש שאין מחלוקת כי "זכויות האחים בבית נרכשו באמצעות המשכנתה המשותפת, שהחזריה שולמו מהחשבון המשותף. רכישה כזו היא סממן מובהק של שיתוף".
בתוך כך השופט קבע שעצם רישום הבית על-שם האישה בלבד אינו מטה את הכף לטובתה. מן העבר השני הובהר שדווקא היותו של הפרוד המפרנס העיקרי מבין השניים במהלך הזוגיות, פועלת לטובתו בדרישתו לקבל זכויות בבית.
לפיכך השופט קבע שהבית מהווה נכס משותף שמחציתו שייכת לפרוד.
- ב"כ התובעת: עו"ד רחל פוקס-מור
- ב"כ הנתבע: עו"ד לוסי מאיר
עו"ד אלי זילכה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין