המנכ״ל משה וידברג תבע את בן דודו אבנר וידברג לאחר שהאחרון כינה אותו מושחת, מקבל שוחד, שקרן ועוד. בית המשפט קיבל את תביעת הדיבה וקבע בין היתר שהנתבע התכוון לפגוע בתובע
השופטת מירב קלמפנר נבון קיבלה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש מנכ״ל חברת ״השחר אחים וידברג״ נגד בן דודו. המנכ״ל טען כי בשנים האחרונות הכפיש אותו הנתבע במספר הזדמנויות. הנתבע טען כי דווקא התובע העליב אותו וכי התנהלו ביניהם חילופי דברים קשים על בסיס שגרתי. השופטת פסקה כי התבטאויות הנתבע מהוות לשון הרע ולא עומדות לו ההגנות שבחוק.
התובע סיפר כי הוא והנתבע בני דודים ועובדים יחד בחברה המשפחתית המפורסמת המייצרת את ממרח השוקולד ״השחר העולה״. לטענתו, בשנים האחרונות הכפיש אותו הנתבע בפני צדדים שלישיים.
לדברי התובע ב-2015 שלח הנתבע לבאת כוח החברה העתק ממכתב אותו כתב. הנתבע כתב בכתב ידו על המסמך כי התואר מנכ״ל אינו שייך לתובע, כי הוא מעוניין להוציא אותו ממשרדו בו ישב כ-10 שנים וכי הנתבע חשף שחיתויות של התובע במסגרתן הוא מקבל עמלה מספק של החברה בסך 250,000 שקל בכל שנה, וכי התובע מנסה להשתיק אותו.
עוד לדבריו, בישיבת דירקטוריון שהתקיימה בספטמבר 2016 כינה אותו הנתבע שקרן פתולוגי, ״לוזר״ שהפסיד כספים רבים, גנגסטר ומי שגונב מהחברה כספים.
הוא הוסיף כי הנתבע אמר לצדדים שלישיים נוספים המשמשים כספקים של החברה כי הוא לוקח שוחד, גונב מהחברה ומשלשל לכיסו הפרטי כספים המגיעים לה.
התובע הדגיש כי הפרסומים נעשו על מנת לפגוע בו ולהשפיל אותו.
הנתבע טען מנגד כי דווקא התובע העליב אותו בכמה הזדמנויות. לדבריו, הוא השמיע את חששותיו בפני דירקטוריון החברה בשל הביקורת הרבה שיש לו כלפי התובע ומתוך דאגה כנה לגורל החברה.
זאת ועוד, חילופי הדברים הקשים בין הצדדים היו הדדיים ואף שגרתיים בחברה. הוא הוסיף כי היה יסוד להאשמות שהטיח בתובע וכי הוא באמת סבר כי בהנהגת התובע החברה משלמת עמלות גבוהות מדי לספקיה. לטענתו, בנסיבות אלה הוא זכאי להגנת אמת בפרסום ותום הלב.
לא בתום לב
השופטת מירב קלמפנר נבון מבית משפט השלום בחיפה קבעה כי שלושת הפרסומים שאותם תיאר התובע מהווים לשון הרע.
השופטת דחתה את טענות הנתבע כי ההגנות שבחוק חלות עליו וכתבה כי הוא הטיח האשמות בתובע לא לשם בירור תלונתו על התובע אלא לצורך מטרה שלא הובהרה על ידו. היא הוסיפה כי ניתן היה לקבל את טענת הנתבע כי עשה כן למען החברה אילו אכן הוא היה פונה באפיקים המתאימים בהתאם לחוק החברות, אך הוא לא עשה כן.
בנוסף, הנתבע לא הוכיח שהתובע אינו מנכ״ל החברה. שלל העדים בהליך העידו כי התובע משמש כמנכ״ל ואף התובע העיד כי הוא מנהל את העסק אחרי אבא שלו משנת 1997. עוד קבעה השופטת כי דברי הנתבע לא נאמרו בתום לב. ״הנתבע לא טרח לבדוק את הדברים בטרם מיהר וכתב אותם לבאת כוח החברה״, כתבה.
בגין כל אחד משלושת הפרסומים חייבה השופטת את הנתבע בפיצוי של 45,000 שקל ובסך הכל ב-100,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 10,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 17,500 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד אבי אברמוביץ ואח'
- ב״כ הנתבע: עו״ד גבריאל דיסני
עו"ד איתי הפלר
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.