שותפים בסלון כלות החליטו לצאת לדרכים נפרדות וחתמו על זיכרון דברים לפירוק השותפות. בהמשך השותפה סירבה לחתום על חוזה סופי, ותיאלץ לשלם על כך פיצויים.
בימ"ש השלום בחיפה חִייב מעצבת שהייתה שותפה בסלון כלות לשלם לשותף שלה לשעבר פיצוי של 79,000 בגין הפרת זכרון דברים, שעליו חתמו לצורך פירוק השותפות.
השניים הקימו את העסק – שהחל כמתפרה – בשנת 2001. בחלוף השנים הוא הפך לסלון כלות המתמחה בעיצוב ומכירה של שמלות כלה, וכן בעיצוב שיער ואיפור כלות.
ב-2014 פרץ בין השותפים סכסוך שהוביל אותם להחלטה על פירוק השותפות. לאחר מספר פגישות, השניים ובאי כוחם חתמו על זיכרון דברים, בו צוין בין היתר כי הם הגיעו "להבנות בתום הליך ממושך של גישור ומו"מ אשר נוהל בין באי כוחם".
במסמך סוכם כי השותף ירכוש את חלקה של השותפה בעסק תמורת 200,000 שקל, והוא מסר לה שיק על סך אותו סכום. במסמך אף נקבעו סכומי פיצויים מוסכמים בגין הפרות שונות, ופורטו זכויות וחובות בעסק שיעברו לידי השותף.
במרכזה של התביעה שהגיש לאחר מכן השותף, עמדה הטענה כי שותפתו הפרה את זיכרון הדברים, בין היתר בכך שלא סכימה לחתום על הסכם סופי לאחר שהעביר לה טיוטה.
בנוסף נטען כי היא הפרה את סעיף בזכרון הדברים האוסר עליה לפנות ולשדל את לקוחות העסק לעבור אל עסק חדש שהקימה.
מהצד השני, השותפה הגישה תביעה נגדית בה ביקשה לגבש הסכם מחייב וממצה, הכולל תוספות ותנאים שלא נכללו בזיכרון הדברים המקורי. תביעתה הוגשה על סך של כ-1.2 מיליון שקל, אולם בשלב מאוחר יותר של ההליך הסכום צומצם ל-277,000 שקל.
לגרסתה, תפקידה בעסק היה מעצבת שמלות בעוד שהתובע הוא שניהל את העסק וטיפל בכל העניינים הכספיים. טענתה העיקרית בהליך הייתה כי לא הבינה את מהות הפגישה ואת זיכרון הדברים.
"מונעת מתאוות בצע"
לאחר ניתוח מעמיק של נוסח זכרון הדברים ושל התנהגות הצדדים לפני החתימה ואחריה, השופטת תמי לוי יטח קבעה כי זיכרון הדברים הוא "הסכם מלא ומחייב", וכי לא הייתה כל כוונה להוסיף לו פרטים או שינויים מהותיים, אלא לכל היותר לערוך הסכם מפורט התואם אותו.
להכרעתה השופטת הציגה מגוון של נימוקים, שהובילו אותה למסקנה כי הנתבעת "מונעת מתאוות בצע בלבד".
השופטת ציינה שהמסמך נחתם לאחר שתי פגישות ארוכות שנמשכו "אל תוך הלילה". "משכך, ניתן בהחלט להניח כי הנתבעת ידעה גם ידעה כי מטרת הפגישה הינה לבצע פירוק של השותפות והתמחרות על חלקם של הצדדים בה", כתבה.
בנוסף, השופטת הזכירה שהנתבעת הייתה מיוצגת על ידי עו"ד לאורך כל הדרך, ולכן קשה לקבל את גרסתה שלפיה לא הבינה את הדברים.
כמו כן, השופטת תהתה מדוע הנתבעת פדתה את השיק ולא החזירה את הכסף לתובע, אם סברה שמדובר בסכום מקפח ובמסמך לא מגובש.
בתוך כך השופטת הדגישה שבמהלך ההתמחרות בין השותפים, לא היה ידוע מי ירכוש את חלקו של השני – והנתבעת אף דחתה הצעה לרכוש את העסק באותו מחיר בדיוק – כלומר הערכת השווי שלו הייתה אובייקטיבית ושיקפה נכונה את ערכו של העסק.
לאחר שניתחה את הנזקים וסכומי הפיצויים המוסכמים, השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כולל בסך של 79,000 שקל על הפרת זכרון הדברים, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 17,550 שקל.
עו"ד סיון זילברמן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.