מבוטח שרכבו נגנב תבע את "הפניקס", אך היא דחתה את תביעתו משום שחוקר מטעמה גילה שהקוד הסודי הושאר ברכב. ביהמ"ש הצדיק את עמדתה.
עובד ביה"ח "מאיר" בכפר סבא סיים את עבודתו באחד מימי אוגוסט 2012 וגילה כי רכבו נגנב מהחנייה. הוא מיהר לדווח על כך למשטרה ולסוכן הביטוח שלו בחברת "הפניקס".
לכתבות נוספות בנושא:
בדוח שערך חוקר מטעם חברת הביטוח נרשם, כי המבוטח הדביק את הקוד הסודי הנחוץ להנעת הרכב מתחת להגה, מה שהביא לדחיית תביעתו, בטענה שהפוליסה אינה חלה במקרה של השארת הקוד ברכב.
המבוטח, שהכחיש כי הקוד הושאר ברכב, הגיש לבימ"ש השלום בנתניה תביעה כנגד "הפניקס". לטענתו, החוקר לא הבין אותו נכון ורשם כי הקוד הסודי הודבק מתחת להגה, בעוד שהיה זה הקודן עצמו. לגרסתו, הטעות נבעה מהיותו יליד אתיופיה המתקשה בעברית, ומשום שהיה לחוץ בעת מתן העדות - שנגבתה באמצע יום עבודתו בביה"ח. עוד טען התובע, כי הוא זכר את הקוד בעל פה ובנוסף שמר אותו על פתק בארנק, כך שלא הייתה סיבה שישאיר את המספר ברכב.
החוקר מטעם "הפניקס" טען, כי התובע מסר לו שלא זכר בעל פה את הקוד הסודי, ולכן רשם את המספר מתחת להגה. הוא הוסיף, כי רק לאחר שהסביר לתובע כי המשמעות של השארת המספר ברכב היא הסרת האחריות של חברת הביטוח, הוא חזר בו מדבריו. החוקר טען עוד, כי כששאל את התובע מה הקוד - הוא לא זכר אותו, ואמר שהוא לא יכול להציג את הפתק שבארנקו משום שאבד.
החוקר ציין, כי הוא הקליט את גביית העדות, אלא שבמהלך ההקלטה נגמרה הסוללה במכשיר, והיא לא נשמרה. רק בשלב מאוחר בניהול במשפט, הנתבעת מסרה כי החוקר מצא את ההקלטה במחשב שלו – וביקשה להשמיעה. אלא שהתובע התנגד להשמעת ההקלטה בשלב זה, וטען שהנתבעת התרשלה כשהמציאה את ההקלטה בשלב מאוחר כל כך.
ההתנגדות מסגירה
השופטת יעל קלוגמן האמינה לעדותו של החוקר, וקבעה, כי הוא נהג בהגינות כלפי התובע בכך שלא הסתפק ברישום עדותו, אלא הסביר לו את ההשלכות שנובעות מהדברים שמסר, ורשם בדו"ח גם את דברי התיקון שמסר התובע לאחר מכן. מנגד, קבעה השופטת, גרסת התובע כי הוא זוכר בעל פה את הקוד הסודי וכי החזיק בארנק פתק למקרה שישכח אותו - הופרכה.
השופטת ציינה גם, כי התובע אמנם צודק בטענתו שהנתבעת התרשלה כשלא הציגה את ההקלטה בשלב המתאים, אך עם זאת קבעה, כי מצופה היה ממי שרוצה להוכיח שהחוקר לא הבין נכון את דבריו, דווקא לדרוש את השמעת הקלטת – שיכולה להמחיש את קשיי השפה שלו. ההתנגדות הנחרצת של התובע, קבעה השופטת, מובילה למסקנה כי הקלטת לא תומכת בגירסתו.
לפיכך השופטת דחתה את התביעה וחייבה את התובע לשלם לחברת הביטוח שכ"ט עו"ד בסך 6,500 שקל, והוצאות עדות החוקר בסך 350 שקל.
נראה כי הכרעת בית משפט השלום לא תעמוד במבחן ערכאת הערעור, שכן, פוליסת הביטוח מטרתה לבטח את המבוטח גם מפני התרשלותו שלו, ועל כן, גם במקרה זה, בו הושאר מספר הקודן ברכב, היה מקום לקבוע כי הכיסוי הביטוחי חל על המקרה.
ממילא, בית המשפט העליון הכריע זה מכבר בסוגיית ה"תנאי המוקדם", וקבע כי בדיני ביטוח אין מקום לקבוע תנאים מוקדמים לתחולת הכיסוי הביטוחי.
* עו"ד אסף גרינבוים ממשרד עורכי הדין גבריאל ראובינוף עוסק בדיני ביטוח.
** הכותב לא ייצג בתיק. שמות באי הכוח המייצגים לא צויינו בפסק הדין.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.