בעל חנות בגדים שהעסיק מוכר החתים אותו על הסכם שלפיו הם יהיו שותפים. לאחר שתבע ממנו לשלם חובות העובד הוכיח שמערכת היחסים הייתה של עובד-מעסיק
בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור שהגיש אדם על פסק דין בו נדחתה תביעה על סך חצי מיליון שקל שהגיש נגד עובד לשעבר בחנות שלו. המערער טען שבין השניים התקיימו יחסי שותפות והאיש חייב לו כספים בגין חובות העסק. בפסק הדין נקבע כי בין השניים היו יחסי עבודה. עם זאת, לאור ההתנהלות הכספית "במחשכים" של שני הצדדים, ההוצאות בהן חויב המערער הופחתו.
הסיפור החל בבית משפט השלום כשבעל החנות תבע את המוכר בסכום של 553,290 שקל מכוח השותפות שלטענתו התקיימה ביניהם.
המוכר מצידו הגיש נגד בעל החנות תביעה בבית הדין לעבודה בגין זכויות שונות המגיעות לו לטענתו לאור העובדה שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק.
לנוכח המחלוקת האם מדובר בשותפות או ביחסי עבודה הועברה תביעת הבעלים לבית הדין לעבודה.
בהליך התברר שההתקשרות בין הצדדים נמשכה מסוף שנת 1999 או תחילת 2000, ועד סוף שנת 2016.
בחודשים הראשונים להתקשרות הנתבע עבד כמוכר בחנות. לאחר מספר חודשים הצדדים הסכימו שהנתבע יוגדר כשותף של התובע בחנות וחלקו יהיה 30%. למרות זאת, בחלק מתקופת ההתקשרות הונפקו לנתבע תלושי שכר. התלושים לא שיקפו את השכר האמיתי, שהיה גבוה יותר, והונפקו על סכום נמוך כדי שהנתבע יוכל לקבל הטבות סוציאליות כמו הנחה בארנונה.
בנובמבר 2016 חתם הנתבע על מסמך הכולל סכומים שהוא חייב לכאורה לחנות ושהחנות חייבת לתובע.
התובע טען כי בין הצדדים היו יחסי שותפות לכל דבר ועניין ותלושי השכר נועדו רק לצורך ההטבות ואינם מעידים על יחסי עובד ומעסיק. בנסיבות אלה לדבריו, הנתבע חייב לו כספים בגין חובות החנות לאחר ספירת המלאי בעת פירוק השותפות בתוספת כספים שנטל מהעסק וכן חלקו בהוצאות השותפות.
הנתבע טען כי התובע ניצל את תמימותו, פיתה אותו בהבטחות שווא ושידל אותו להיות "שותף" בכדי להתחמק מתשלום זכויות סוציאליות, כאשר בפועל הוא עבד כמוכרן בחנות בפחות משכר מינימום וללא תנאים.
בית הדין לעבודה הגיע למסקנה שלא התקיימה שותפות בין הצדדים ומדובר ביחסי עובד מעסיק ותפקידו של הנתבע התמצה בהפעלת החנות וניהולה. בין היתר, בית הדין בחן את כוונת הצדדים, וכן את יחסי הכוחות הלא שוויוניים ביניהם.
בנסיבות אלה נדחתה התביעה והתובע חויב בהוצאות בסך 25,000 שקל.
התובע לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור.
כסף שחור
השופטים לאה גליקסמן, חני אופק-גנדלר ומיכאל שפיצר מבית הדין הארצי לעבודה דחו את הערעור וקבעו כי אין בסיס להתערבות בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי.
בנוגע למסמך ההתחייבות עליו חתם המוכר כתבו השופטים כי מפסק הדין האזורי עלה שהוא חש מאוים, לא קיבל פירוט אמיתי לגבי החובות וכי לאחר שחתם ישב בביתו ובכה.
השופטים הוסיפו כי נסיבות אלה אינן מצדיקות ביטול ההתחייבות אך לאור העובדה שלאורך שנים ניהלו הצדדים את ענייניהם במחשכים, במזומן, הרחק מעיני הרשויות, ובשל הערפל הראייתי לא ניתן לקבל את המסמך כמחייב.
עם זאת, השופטים קבעו כי מכיוון שהצדדים היו שותפים מלאים להתנהלות הכספית הלא תקינה, והמוכר אף קיבל תלושי שכר פיקטיביים לצורך הטבות סוציאליות, ראוי להפחית את ההוצאות בהן יחויב המערער בשתי הערכאות לסך של 10,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד דורל ליבוביץ, עו"ד איריס לוי אברהמי
- ב"כ המשיב: עו"ד חוה ולר
עו"ד אריק שלו
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.