בני זוג התגרשו אחרי כמה חודשי נישואין. הגרוש תבע צו הצהרתי שיקבע שהכלבים משותפים. תביעתו נדחתה, בין היתר מפני שלא עשה דבר כדי לממש הסדרי ראייה שנקבעו בהליך קודם
השופט פליקס גורודצקי דחה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד גרושתו בה ביקש להצהיר כי הבעלות על ארבעת הכלבים שגידלו הם משותפים. השופט סקר את הפסיקה הדלה בתחום והבהיר כי לגישתו יש לפעול בהתאם לעקרון טובת החיה. מאחר שהתובע לא פגש את הכלבים שנתיים קבע השופט שטובת הכלבים להישאר בחזקת האישה. זאת ועוד, כך נפסק, היא זו שאימצה אותם לפני החתונה ולא הוכחה כוונת שיתוף.
בני הזוג לשעבר התגוררו יחדיו משנת 2013. ב-2017 הם נישאו אך נפרדו כמה חודשים לאחר מכן. האישה עזבה את הדירה, ללא הכלבים.
בתחילה שהו הכלבים עם האיש בדירה ולאחר מכן הם חילקו את זמנם בין שני הצדדים, שבוע אצלו ושבוע אצלה, בהתאם להסכמה שנקבעה ביניהם.
ביולי 2018 נטלה האישה את הכלבים ומאותו רגע הם שהו במחיצתה בלבד.
בתביעה שהגיש האיש הוא דרש להצהיר שהכלבים משותפים.
הוא ציין כי בהליך קודם נקבעו לטובתו הסדרי ראייה אך הנתבעת מסרבת לקיים את ההחלטה ואינה מאפשרת לו קשר עם הכלבים או גישה אליהם.
עוד הוא הדגיש כי העובדה שהכלבים רשומים על שם הנתבעת היא עניין טכני בלבד מאחר שהם אומצו על ידי שני הצדדים כבעלים משותפים. בכל מקרה לדבריו, הייתה לצדדים כוונת בעלות משותפת או כוונת שיתוף ספציפית.
הוא הוסיף כי במהלך כל השנים נשא במלוא הנטל הכרוך בגידול הכלבים והם מהווים חלק אמיתי ומהותי ממשפחתו המורחבת.
האישה טענה מנגד כי הכלבים שייכים לה ורשומים על שמה וכל ניסיון לטעון אחרת נועד לכישלון. לדבריה, היא ברחה מהבית בשל התעללות התובע, שהודיע כי בכוונתו להתאבד וסירב לאפשר לה לקחת את הכלבים.
עוד היא ציינה שהתובע מעולם לא דאג לכלבים ולא לקח אותם לטיולים. היא הוסיפה כי הוא אובססיבי, כפייתי והיה אלים כלפיה עד כדי כך שנאלצה לבקש צו הרחקה.
בעל חיים כילד
השופט פליקס גורודצקי מבית המשפט למשפחה בירושלים דחה את התביעה.
הוא ציין כי המשפט הישראלי לא התברך ב"פסיקה ענפה" העוסקת בסוגיית גורלם של בעלי חיים בעקבות הליך גירושין. הפסיקה הקיימת, מגלה שלוש גישות בעת ההכרעה על גורלו של בעל חיים לאחר פרידת בני זוג: גישה הרואה את טובת בעל החיים כאבן בוחן להכרעה, גישה אשר שמה דגש על המישור הקנייני לצורך ההכרעה וגישה אשר מתמקדת בנסיבות, בהתעלם משאלת הרישום והבעלות.
השופט ציין עוד כי לדעתו יש להכריע על פי השיקול הרחב של "טובת החיה" ולו משום ש"בעל חיים ליד אדם הוא כילד״.
במקרה זה הראיות מובילות למסקנה כי טובת הכלבים להישאר בחזקת הנתבעת. התובע לא פגש בכלבים במשך תקופה של שנתיים לערך. במצב דברים זה ולאור תקופת הנתק, ספק רב אם היענות לתביעה תשרת את טובתם.
זאת, בייחוד לנוכח העובדה כי אורך החיים של כלב אינו כאורך החיים של אדם והנחת הבסיס היא שכל שנה קלנדרית של כלב שווה לשבע שנים של אדם.
השופט ציין כי התובע לא יצא מגדרו כדי לקיים את ההחלטה הקודמת בעניין הסדרי השהות ולא ניתן לומר שהנתק נגרם רק בגלל הנתבעת.
זאת ועוד, הוכח שהתובעת היא שאימצה את הכלבים ולא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בנוגע אליהם.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד שגיב לוי עוסק/ת ב- זכויות בעלי חיים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.